וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃
ישמח משה
(ד) או יאמר כי מראש צורים וגו' (במדבר כג ט). היא הבחירה שבחר באברהם ובזרעו יצחק, כמו שנאמר (נחמיה ט ז) אשר בחרת באברם וגו', ונאמר (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים ל"א ע"א), ועל ידי זה שהם נבחרו לחלק ה', לכך (במדבר כג ט) מי מנה עפר יעקב, כי הועיל לו זכות שבת להיות בלי מדה (עיין שבת קי"ח ע"א). והנה כשהברכה מתייחסת לבשר ודם, היא בגבול כמו שמבואר שם בנזר הקודש. וזה שאמר לו בלק (כג יא) והנה ברכתו ברך, ר"ל ברכת ברכה שאינה מתייחסת לך ולבשר ודם דהיינו בלי גבול. והשיב לו (במדבר כג יב) הלא אשר ישים ה' בפי אותו אשמור, והוא בלי גבול ותכלית, ועיין מ"ש הנזר הקודש (שם פרשה י"א) על הפסוק (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר, עיין שם והבן. ועל פי זה יתבאר (במדבר כד יז-יח) אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב דייקא, לכך ומחץ פאתי מואב היינו הגבול, כי אז יהיו בלי מצרים וקרקר כל בני שת (במדבר כד יח) והיה אדום ירשה, כי כל הגבולים יתבטלו וימשלו בכל העולם, והיינו וישראל עושה חיל, והבן.
ישמח משה
אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב וגו' (במדבר כד יז), והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו (במדבר כד יח). ופירש רש"י (ד"ה והיה) אלו ישראל. והנה יש להבין מדוע קראן כאן בלשון אויביו. והנ"ל בהקדים להבין אומרו למעלה (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ולכאורה מה איכפת לבלק בזה אם יתחשב בגוים או לא. ולבאר זה נקדים מה שכתב מהרי"ט בתשובה דזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכרית איני קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן דבריו. ובזה כתבתי טעם נכון (בפרשת תולדות בפסוק ויהי עשו), אהא דלעתיד ירשו ישראל קני קנזי וקדמוני, והם עמון ומואב ואדום (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), כיון שאין לעשו וללוט בנים לירש אותם כמ"ש מהרי"ט, אם כן ישראל הם היורשים אותם, דהא מבואר ברש"י פרשת לך על הפסוק (בראשית יג ז) והכנעני אז בארץ (ד"ה ויהי), שהיו אומרים כיון שאין לאברהם זרע, לוט יורש אותו, אם כן עתה נהפוך הוא, וכמו כן בעשו רק לעת עתה שיש שכר לעשו על כיבוד אב, וכן ללוט כמבואר ברש"י פרשת דברים (ב ה, ד"ה ירשה) שניתן לו בשכר שהלך עם אברהם במצרים ולא גילה ששרה אשתו של אברהם, אם כן מה דטבא להו וניחא להו, עבדי להו לתת לאותן שהן זרעם לפי דעתם. אבל אחר שיפסיק שכרם, אנחנו בני ישראל יורשיהם, ועיין שם שהארכתי, (ועיין עוד מ"ש ריש פרשת יתרו בזה). והנה מבואר במדרש (במ"ר פ"כ י"ט) כי מראש צורים, זה אברהם. ולפי זה הכי פירושו כי מראש צורים אראנו, שמאברהם נשתלשל ובגוים לא יתחשב, רק מאז יצאו מכלל בני נח ישראל יורשיו. וזה דבריו פה אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, רק כשיפסיק קיבול שכרו אז דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב וגו', והיה אדום ירשה כי ישראל הם יורשיו, ואם תשאל אם הם יורשיו למה לא יזכו בירושתן עתה ומיד, לכך אמר והיה ירשה שעיר אויביו דייקא אלו ישראל כפירוש רש"י, אם כן עתה בעת קיבול שכרו מאי דניחא ליה עבדי ליה, ובודאי לא ניחא ליה לתת חלקו לאויביו, מה שאין כן אחר שישלים, ודוק.
קדושת לוי
והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל. ויבואר קודם הפסוק (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, לבאר כפל הלשון של לא לנו, והוא שרבותינו ז"ל אמרו יעקב חלק עצמו עם עשו עשו נטל עולם הזה ויעקב נטל עולם הבא עיין שם. ואנו מבקשים מהשם יתברך טובת עולם הזה גם כן, דהיינו פרנסה וכדומה גם שיעקב אין לו חלק בעולם הזה אף על פי כן אנו מבקשים כהוגן דמהראוי ליתן לנו טובות עולם הזה. דבשלמא אם לא היו האומות מחרפים ומגדפים ישראל בראותם את ישראל בשפלות בעולם הזה, רק היו מאמינים שישראל אין להם חלק בטובות עולם הזה לא היה מההכרח ליתן לישראל טובות עולם הזה, מה שאין כן כיון שהאומות אינם מאמינים בזה, רק מחרפים את ישראל בראותם בשפלותם לומר איה נא אלהיהם, אנו מבקשים טובות עולם הזה ומהראוי ליתן לנו גם שאין לנו חלק בעולם הזה למען לא יתחלל שמו יתברך. זה פירוש הכתוב לא לנו ה' כפשוטו, לא למענינו אנו מבקשים הטובות. ומפרש למה לא למענינו, לזה אמר עוד הפעם לא לנו, מחמת שטובות עולם הזה אינו שלנו, רק שלהם לזה אין אנו מבקשים למענינו, רק כי אם לשמך תן כבוד למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם כו', כיון שאין מאמינים בזה כנ"ל, רק אומרים איה נא אלהיהם, לכן למען שמך ראוי שתעזור לנו בטובות עולם הזה גם כן שלא יתחלל שמך חס ושלום רק יתקדש שמך. וזה רמז הפסוק והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, פירוש שעל ידי ששעיר אויביו של ישראל ומחרפים ומגדפים את ישראל. גלל כן וישראל עושה חיל, כתרגומו ויצלח, דהיינו טובות עולם הזה גם כן שלא יחרפו לומר איה נא אלהיהם: