וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃
קדושת לוי
דבר בעתו מה טוב לתרץ קושית הזוהר האיך נתכהן פנחס, הלא כהן שהרג את הנפש נפסל מכהונה, מחמת שמדת הכהן הוא חסד ולא דין. גם לתרץ לשון הפסוק אשר הכה את המדינית, שנראה מיותר. ומתורץ בחדא מחתא, כי הכלל שמחשבה רעה חס ושלום דוחה הנשמה הקדושה ודברים לא טובים דוחים הרוח דקדושה ועשיה לא טובה דוחה נפש דקדושה. וזה פירוש הפסוק ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית תיכף שמיד בהתחלת החטא קודם שהרגו פנחס נעשה בחינת מוכה וחלל רשע שהוכה עם המדינית ומת ממש על ידי הסתלקות נפש דקדושה נמצא פנחס גברא קטילא קטל וכשר לכהונה:
אגרא דכלה
אלה קריא"י (במדבר א טז). הקרי בוא"ו והכתיב ביו"ד, וטעמא בעי. והנראה דהנה מכללם הוא אליצור בן שדיאור נשיא ראובן, והוא היה מן העדה הנועדים על י"י בעדת קרח, ושלמואל נשיא שמעון הוא זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני (במדבר כה יד) כנודע מרז"ל (סנהדרין פ"ב ע"ב), והנה בהתבוננות מעשיהם אחר כך זר מעשיהם, והנה היה חטאם עדיין אז בכח ולא יצא לפועל, והש"י דן את האדם באשר הוא שם (ר"ה ט"ז ע"ב), ועל כן נחשבו כולם צדיקים כיון שלא חטאו עדיין במעשה. וכבר ידוע (תיקו"ז יט מ"א ע"ב) שהיו"ד מורה על המחשבה, וכן הכתי"ב בינ"ה מחשבה, והוא"ו מורה על המעשה, וכן הקר"י בדיבור עקימת שפתיו הוה מעשה. והנה נחסר וא"ו המעשה, להורות שבמעשיהם נמצאו קצת מהם חסרי המעשה, וזה נחסר בכתב, רק בכתב שהיא המחשבה נכתב יו"ד, להורות שבמחשבתם היו כולם צדיקים מה שאין כן במעשיהם, וכפשוטו נכתב יו"ד, להורות רק יו"ד מהם נמצאו שלמים, וב' חסרים ו' אות חיים (תיקו"ז סט קי"ח ע"ב) , כי מתו בעדת קרח ובמעשה זמרי, ועיין בבעל הטורים:
אגרא דכלה
נשיא אלקים (בראשית כג ו). נמסר ו' רפין, היינו שב"א בראש התיבה קרוי רפי, כי לא יבא אחריה דג"ש לעולם, כן הוא בספר מבין חידות. רמיזת המסורה נ"ל, דהנה שבא נקודת הגבורה והדין, להורות ששה פעמים ניתן הנשיאות ממלכות בית דוד בדין, ונדחה מהם נשיאתם. א' בימי אבשלום. ב' בימי רחבעם. ג' בימי עתליה. ד' בימי צדקיה. ונשארה עדיין הנשיאות בידם, להיותם ריש גלות בכל דור, עד שנדחית הנשיאות בימי ר' יוחנן בן זכאי, כי היה רבן גמליאל קטן כנודע, והוא ביקש מאספיינוס להישאר שושילתא דרבן גמליאל (גיטין נ"ו ע"ב), והנה הוא פעם החמישי. ו' הוא זמן הזה, שבעוה"ר נידחות לגמרי עד שתשוב המלוכה למלך המשיח במהרה בימינו. והנה בכאן פעם הראשון נשיא אלקים וכו', נשיא בשבא ניקוד הדין, רצ"ל מן הדין ראוי לך הנשיאות מפני קדושתך. וז"ש נשיא אלקים, דין. ב', וירא אותם שכם בן חמור החוי נשיא הארץ (בראשית לד ב), גם כן מן הדין היה ראוי לו הנשיאות, כי היה בו ניצוץ הקדוש נשמת ר' חנינא בן תרדיון. ג', נתנאל בן צוער נשיא יששכר בחנוכת הנשיאים (במדבר ז יח), ואמרו חז"ל (במ"ר פי"ג ט"ו) נתנאל בן צוער השיאן עצה זו, ואמרנו לשם על כן נאמר בו (במדבר ז יט) הקר"ב את קרבנו, הקר"ב חסר י' המורה על חכמה, להורות שנתן מחכמתו לאחר, והנה שהוא יעצם ונתן להם עצה מן הדין שיהיה נשיא, על כן נכתב נשיא בשבא המורה על דין. ד', ושם איש ישראל המכה וכו' נשיא בית אב לשמעוני (במדבר כה יד), בדין הוא שיהרג שהיה נשיא לשבט שמעון שקנא אל הזנות, והוא פרץ גדר הזנות, ועוד שהיה גלגול שכם. ה', כזבי בת נשיא מדין אחותם המכה וכו' (במדבר כה טו), בדין הוא שיהרג הנשיא ההוא, שהוא היה ראש אומות והפקיר את בתו לזנות, וגם כן היודע גלגול כזבי יבין הדבר. וא"ו, (בדברי הימים א' ב י) נחשון בן עמינדב נשיא בית יהודה, בדין הוא שיהיה נשיא, שקפץ לתוך הים (סוטה ל"ז ע"א), היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו (תהלים קיד ב):