וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
אגרא דכלה
זאת תהיה תורת וכו' (ויקרא יד ב). עיין מה שדקדקנו לעיל. ויש לפרש על פי מה שאמר הרב הק' מהרד"ב זצוק"ל בפסוק (במדבר כח יד) זא"ת עלת חדש וכו'. שבתיבת זא"ת נרמז ב' הנהגות שישנם בהתחדשות הזמנים, דהנה יש הנהגה הטבעיית המסודרת מז' ימי בראשית על כל אשר נעשה תחת השמש מקטן ועד גדול כל ימי תבל. ויש הנהגה התוריית למעלה מן הטבעיית, שרצה כן בעל הרצון מבראשית שבעלי התורה יקבעו עתים על ידי הנהגת התורה שלא כטבע, (ועל זה כתב אדמו"ר הרב הק' מהר"י מ"מ דק"ק קאזניץ זצוק"ל ששואלין את האדם קבעת עתים לתורה (שבת ל"א ע"א), אם קבע עתים בזמן על פי הנהגת תורתו שלא כטבע). ואלו הב' הנהגות נרמזין בתיבת זא"ת, היינו הז' מרמזת להנהגה הטבעיית של ז' ימי בראשית, והא"ת מרמזין על כלל התורה כ"ב אתוון מא' על ת', שהוא הנהגה התוריית שלא כטבע הנהוגה לבעלי התורה. והנה המצרע אם ירצה להתנהג בטבע, שהצרעת בא מריבוי הדם על ידי מאכל ומשתה וכדומה ויבקש רפואה טבעיית, לא נרפא עדיין מנגעי הנפש, כי הנה מבני ישראל הוא אשר להם נתונה הנהגה התוריית שלא כטבע, ועיקר רפואתו שישוב אל י"י להתנהג כתורה אשר הוא למעלה מן הטבע. וז"ש זא"ת תהיה תורת כו', שצריך המצרע ללמד זא"ת שישנם ב' הנהגות, ובני ישראל בני בניה של תורה כל ענייניהם שלא כטבע, ממילא לא יבקש רפואות טבעיות, רק רפואות סגולות התורה המרפאת כל מחלה וכל נגע, ומוספת חיים ועושר וכבוד לעושיה (אבות פ"ו מ"ח), והבן כי קצרתי:
קדושת לוי
ונבאר מאמר רבותינו ז"ל (מגילה כט:) חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, ואמרינן בגמרא (שקלים ג, ב) שלש קופות וכו' והיה כתוב עליהם אב"ג. והוא, דיש פלוגתא בגמרא (ראש השנה י:) חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי נברא העולם. הכלל הוא, כי יש שפע הנשפע מהבורא יתברך מחמת גודל טובו אשר בשביל זה ברא העולם בכדי להיטיב לברואיו ולא מחמת מעשה התחתונים ויש שפע הנשפע מהבורא יתברך על ידי התעוררות עמו ישראל למלאות בקשתם ומעוררים למעלה להשפיע. ועל זה אמר אמ"ו ז"ל שזה השפע הנשפע מהבורא יתברך מחמת גודל טובו נקרא ציץ לשון זכר, והשפע הנשפע על ידי התעוררות התחתונים נקראת ציצית לשון נקבה. ועל בחינות הא' הוא מרומז חסד לאברהם אשר נשבעת כו' עד כאן. והנה יש אור ישר ואור חוזר. אור ישר, היינו השפע הנשפע מחמת גודל טובו. ואור חוזר, היינו השפע הנשפע מחמת התעוררות התחתונים שמתעוררים ממטה למעלה. והנה אור ישר הוא א"ב כסדר. ואור חוזר הוא האותיות להיפך תשר"ק. והנה בתשרי אנו עושין הרבה מצות כמאמר חכמינו ז"ל (ראש השנה יא.) שכן מרובה במצות, ועל ידי המצות אנו מעוררים השפע בזה החודש על זה נקרא חודש תשרי בסוד תשר"ק. ובחודש ניסן השפע הנשפע הוא רק מחמת גודל טובו לזה נקרא החודש אבי"ב א"ב כסדר. וזה הרמז והיה כתוב עליהן אב"ג א"ב, לרמוז על הנ"ל. גימ"ל, לרמז גם כן על הנ"ל, גימל גומל דלים: