Chasidut על במדבר כ:א

וְזֶה בְּחִינַת (במדבר כ׳:א׳): מִדְבַּר צִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר מְצֻנָּן, שֶׁשָּׁם מֵתָה מִרְיָם, בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה הַסּוֹבֶלֶת מְרִירוּת הַשִּׁעְבּוּד עַל הַתּוֹרָה. וְאָז נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, הַיְנוּ בְּחִינַת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, וְאָז: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה; הַיְנוּ בְּחִינוֹת הַמְּרִיבָה שֶׁנִּתְעוֹרֵר כַּנַּ"ל.

נקדים לבאר מאמר בירושלמי פ"ק דראש השנה אמר ר"א ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואי לית ליה הוא יהיב ליה מן דיליה ע"כ. ולקמן בדרוש לשבת שובה המתחיל בפסוקי וירא כתבנו לבאר זה ונבאר זה כאן בדרך אחר. נקדים לבאר מש"ה בפרשת חוקת (במדבר כ, א) ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין כו' פירש"י ז"ל עדה השלימה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פירשו לחיים והוא מאמר רז"ל, ולא יכולתי להבין מהו ענין עדה השלימה.

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון (בראשית כג ב). ויש לדקדק הלא בחד מן השמות סגי. והנ"ל על פי מ"ש באור החיים בפרשת חקת (במדבר כ א) בותמת שם מרים, וכן בפרשת וזאת הברכה (דברים לד ה) בוימת שם משה, דשם לבד הוא שמת, אבל חי הוא במקום אחר קדוש ועליון, עכ"ל. ועל פי זה י"ל מה שדרשו רז"ל במשה (סוטה דף י"ג ע"ב) שם, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, ודברי אור החיים אחד והדרש יוצא מהפשוט כי אם אינו עומד ומשמש, הוי מיתה בבחינת עצמותו, דנעדר ממנו מדריגת הולך והוי רק עומד, ואם כן למה נאמר שם, אלא ודאי עומד ומשמש, והבן. ועל פי זה יש לפרש דברי רב דאמר אחים לי בהספדאי (שבת דף ק"נ ע"א), לי דייקא, ר"ל בבחינת עצמי דהתם קאימנא, והבן. ועל פי זה י"ל מ"ש רז"ל (ב"ב דף קט"ז.) מי שהניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה, היינו משום דברא מזכי אבא (סנהדרין ק"ד ע"א), אם כן הוי הולך. ונחזור לענינינו שזה שאמר ותמת שרה בקרית ארבע, ר"ל שאצל העיר היה לה בחינת מיתה שנסתלקה משם, ויציאתה עשה רושם כיציאת צדיק, אבל היא בעצמותה חברון, ר"ל אדרבה נתחברה בנשיקה למקום החיים בדבקות עצום, והדבקות הוא החיות כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו'. ועיין בכלי יקר טעם על שמות אלו קרית ארבע, על שם מיתה טבעית פירוד דארבע יסודות, כי האדם עיר קטנה (קהלת ט יד, עיין נדרים ל"ב ע"ב), וחברון על שם החיבור ומיתת נשיקה של הצדיקים. לכך נאמר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, לומר שלא על ידי עון מתה, כי אם על ידי פירוד ארבע יסודות ובנשיקה וחיבור, עד כאן דבריו. ולי נראה כפי דרכו, דנקרא קרית ארבע כסתם מיתת אדם דהיינו אפיסת כח ארבע יסודות, ובהצדיקים נקרא חברון על שם חיבור ונשיקה. וז"ש היא חברון, דגבי דידה חברון, והבן.

וזה אמרו חכמינו ז"ל דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, כי דור המדבר היו במדריגה גדולה והיה להם התעוררת גדול ונמצא לא היו חושבים את עצמן לכלום. וזהו שאמרו דור המדבר שהם היו במדריגה גדולה אין להם, כלומר מה שהיו אי"ן שלא היו חושבים את עצמם כלום והיו תמיד מקשיבים לקול העליון זה הביא אותם שהיה להם חלק לעולם הבא, כי הם נמי עושים דבר שלא היו חושבים את עצמם כלום. אבל אם היו חושבים לא היה להם חלק עולם הבא, כי הם לא עשו כלום רק התעוררת עליון. ומפרשים חכמינו ז"ל מהיכא נשמע זה בפסוק מהכא דכתיב כי במדבר, פירוש דיבור, דהיינו הכרזה שמכריזין בכל יום. יתמו, כלומר שיהיו תמימים בדיבור שלא יהיו חושבים כלום, רק שיהיו גופם ונפשם בדיבור. ואמר עוד ושם ימותו, כי רש"י פירש שמרים נמי בנשיקה מתה דילפינן שם שם ממשה, נמצא היכא דכתיב שם משמע מיתת נשיקה. וזה כיוונו ושם ימותו, רוצה לומר במיתת נשיקה מתים. ואין להקשות דלמה אמר ה' זה בשלוח מרגלים דמשמע חס ושלום לרעה אדרבא זה הוא הוא דבר טוב, דיש לומר כי הנה דור המדבר הם היו במדריגה גדולה שלא היו חושבים כלל על דרך הטבע העולם רק היו מאמינים תמיד בהקדוש ברוך הוא שהוא יכול להפוך הטבע ונמצא בכאן ששלחו ישראל המרגלים לראות אם יהיו יכולים לכבוש זה הוא בטבעיות העולם. וזה פירוש רש"י שלח לדעתך, שאתה הוספת יום אחד מדעתך כנ"ל שאפילו אם פעם אחת לא יהיה לו התעוררות שיהיה יכול לעמוד מחמת עצמו ונמצא אתה משגיח על הטבע. ונמצא כיון שאתה משגיח נמי על הטבע שלח אתה אנשים לראות אם הם חזקים או רפים. אבל אני איני מצוה לך, כי אני יכול להפוך הטבע נמצא משבאו המרגלים ואמרו לא נוכל לעלות לא היו יכולים דור המדבר לסבול אותם, כי הם היו במדריגה גדולה ואמר הקדוש ברוך הוא טעם למשה למה הם אינם יכולים לסבול אותם כי במדבר הזה יתמו, כלומר שהם תמיד בהתעוררת העליון כנ"ל:

ויבאו בני ישראל וכו' וישב העם בקדש וכו' ש"ם מרים (במדבר כ א). ש"ם דייקא. כאשר תתבונן במסעות שהם נגד שם מ"ב, תשכיל ותד"ע שקד"ש הוא נגד הל' שבשם יג"ל. וכפשוטו הרמז תובלנה בשמחות וגיל תבאנה בהיכל מלך (תהלים מה טז), להורות פטירת מרים היה רק גניזה להיכל מלך, וגם כן אין בכל השם אות ל' רק זאת, וכבר ידעת אות הל' רמיזתה וסודה, וגם כן הוא בשם הששי שהוא נגד יסוד, וידעת (תענית ט' ע"א) הבא"ר היה בזכות מרים, ועיין בספר מאורי אור בא"ר בגימטריא מ"ב קס"א, וזה בא"ר עליון דבינה, ועיקר שם זה הוא ביסוד, הבן הרמיזות האלה ותבין מ"ש ש"ם דייקא, ש"ם היתה גניזתה ונסתלק הבאר:

בסוטה י"ב ע"א וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, כתיב הכא (שמות ב ב) ותרא אותו כ"י טו"ב הו"א, וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כ"י טו"ב, עד כאן. הנה נלמד הדבר בתורה שבעל פה על ידי גזירה שוה הרמוזה בתורה שבכתב, הנה כתבתי לך גזירה שוה הוא נגד מדת רחום (שמות לד ו), הנה הדור במצרים היו עירום ועריה (יחזקאל טז ז) והיו שקועים בטומאת מצרים ובעבודה זרה, והנה נולד הצדיק הקדוש מגין על ישראל לעולם, וכמו שרמזתי לך והוא רחו"ם יכפר עון בזכות הקדוש הזה, וז"ש לישראל (שמות לב ל) אעלה אל ה' אולי אכפרה וכו'. והנה אמרו רז"ל (ב"ר פ"ל ח') כל מי שנאמר בו הי"ה עולם חדש ראה, ופירשו בזה המקובלים הראשונים (שסוברים שהעולם מתנהג על פי השמיטות) שהוא משמיטה שעברה, והש"י ברחמיו המרובים שולח אותה בשמיטה זו לצורך הדור. והנה נאמר במשה אדונינו (שמות ג א) ומשה היה, הנה תולדתו נלמד בגזירה שוה נגד מדת רחו"ם, להורות שנשלח ברחמים לצורך הדור, וגם הנה משה היה עתיד לדבר עם הש"י כביכול פה אל פה (במדבר יב ח). והנה רמזתי לך רחו"ם סוד שערות שעל הפה ראשית המאמר, והנה אמרו רז"ל (ב"ב י"ז ע"א) שנפטר בנשיקה, דכתיב ביה (דברים לד ה) על פ"י ה' הבן הדבר, ומרים דלא כתיב בה על פי ה' (במדבר כ א), הנה נלמד בגזירה שוה ש"ם ש"ם. בין והתבונן דגזירה שוה הוא גם כן ע"ל פ"י, והשם הטוב יכפר בעדינו וזכות משה רעיא מהימנא תגן על ישראל לעולם:

ועל פי זה נבאר ותמת שם מרים וכו' (במדבר כ, א), שנקרא בארה ושפע וחיות של מרים, על ידי שחטאו ומרו נגד פניו, מה שאין כן וגו'. וז"ש (שם כא, יח) באר חפרוה וביישוה, שרים - על ידי שרים, שהם גסי הרוח, חפרוה על דרך (ישעיה כד, כג) וחפרה הלבנה וגומר. ואחר כך כרוה נדיבי [ה]עם וכו', כתבתי מזה במקום אחר, יעו"ש, והבן.