תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על במדבר לב:א

וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃

אגרא דכלה

ומקנה רב וכו' (במדבר לב א). סמיכת סיפור המעשה לכאן, ולקשר כל הפרשה בסדר מתאים, נ"ל דהתחלת הפרשה בהפרת נדרים שהוא מרזא דעולם המחשבה, סוד נדר נ' ד"ר, והאב או הבעל מיפר כנודע. ומזה ידע האדם שהוא צלם אלקים, האיך יטהר מחשבתו שלא להרהר בעבירה רק בדביקת הבורא, כי הנה המחשבה עלתה על כולנה, וסיפר אחר כך מפלת מדין כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו כמבואר בפרשת פנחס (במדבר כה יח), ואחר כך סיפר האיך קצף הוא הדעת על פקודי החיל, ובאמת מחשבתם היה לטובה, ועל ידי זה התבוננו הפקודים אשר לאלפי הצבא מהיכן בא הטעות, על כרחך מהרהורי עבירה ועבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), על כן הקריבו את קרבן י"י לכפר על הרהור הלב כמבואר לעיל ולזה הסמיך מעשה דבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, שבאה להם נחלתם מחוץ לגבול ארץ הק', עיין בליקוטי תורה ועיין בעשרה מאמרות, להיות שהיה בהם פגם במחשבה בראשית הווייתם, דהנה בראובן חשב יעקב שהיא רחל והיתה לאה כנודע (בראשית כט כה), וגם בלידת גד לא נתייעצה לאה עם יעקב כמו שנתייעצה רחל (בראשית ל יא), ונתנה לו את זלפה בלא הודע (שם בראשת ל ט), והיה גם כן חסרון במחשבה. (ובחצי שבט מנשה להיות שלקח את אסנת שהיתה בת דינה משכם, והנה שכם מחשבתו לזנות ודינה היתה צדיקת נתפגמה אסנת במקצת, ולקחה יוסף שהיה כולו תמים נשאר הפגם ברביע, ושני שבטים היו ליוסף, וחצי השבט הוא רביעי, על כן חצי שבט מנשה לקח נחלתו מחוץ לארץ הק'), ממילא כל הפרשה מזהרת לאדם איך ישמור מחשבתו שתהיה בטהרה, והבן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

כתונת פסים

ובעל עקידה בשער פ"ה, ביאר מדרש (במ"ר כב, ח), ומקנה רב (במדבר לב, א), זה שאמר הכתוב (קהלת י, ב) לב חכם לימינו - זה משה, ולב כסיל לשמאלו - זה בני גד ובני ראובן שעשו עיקר טפל וטפל עיקר וכו', שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות וכו', ועליהם נאמר (משלי כ, כא) נחלה מבוהלת בראשונה וכו' ואחריתה לא תבורך, וכן הוא אומר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, ואיזהו עשיר השמח בחלקו (אבות פ"ד מ"א), שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, עד כאן (המד"ש) [המדרש]. וכת' במקום אחר, והספיקות רבו. ובעל העקידה האריך, ומסיק כי מאמר רבה בר בר חנה הנ"ל הוא חידה, מחמת טרדותן וטרופים אחרי ממונם, עוד ראה כי לא נשאר בידם עשרם רק נמשך לנחלה לזולתו, ושאל אם יתקן לקחת שמץ מדרכם לחזות בנועם ה' לעולם הבא, וחד פשט גדפא - שנשתמט ממנו כלי המעשה לסיבת שמנינותו, וחד פשט אטמא, הרגל, שלא נשאר לו מזה וכו', אמר רבי אלעזר, עתידין ליתן וכו' וביאר מאמר הנביא (ירמיה ב, ז-י) בזה וכו', יעו"ש.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

כתונת פסים

ונבאר מדרש הנ"ל (במ"ר כב, ח), ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן וכו' (במדבר לב, א), זה שאמר הכתוב (קהלת י, ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, אלו בני גד ובני ראובן שעשו עיקר טפל וטפל עיקר וכו', יעו"ש. ויש להקשות, למה מקנה רב לבני גד וראובן יותר מכל השבטים שלקחו מהשלל בשוה. ב' מה דהוה הוה, והאיך נכתב בתורה שהוא נצחי. ג' זה שאמר הכתוב וכו'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פרק מלאפסוק הבא