וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן מִֽמָּחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם׃
ישמח משה
ונחזור לענינינו, כי איתא במדרש רבה (שמו"ר כ' י"ח) ויסב וגו', מכאן אמרו חכמים אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכן עשה להם הקב"ה בצאתם ממצרים שנאמר ויסב וגו' וחמשים, אין חמשים אלא מזוינים, עד כאן דברי המדרש. והנה קשה דמאי ענין הסיבה להליכתם בדרך שלא היה בליל א' של פסח, והלא ממחרת הפסח יצאו (במדבר לג ג). אך באמת קיימא לן הסיבה דרבנן, ומכל מקום יש לו רמז בתורה, ושיעור הרמז כך ויסב אלקים לדורות, בזה שחמשים עלו כמו שאבאר, דהנה יש להבין על הסיבה שתקנו רז"ל לפי שהוא דרך חירות, למה זה הלא די בזכרון הגאולה במצה דאורייתא, וגם בהא דרבנן לא הוי זכרון, רק דהוי חירות סתם, ובמצה דאורייתא הוי זכרון גם באיכות החירות. ונ"ל על פי הרמב"ן שהבאתי לעיל בשיר השירים (ב ד) על הפסוק הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, כי באדם יש שלשה עולמות, ועל פי המבואר שם בהמדרש אני בכבודי ואתה בסממנך, דרצה לומר כי צריך לעשות רק דוגמא, אם כן אם מכניס האדם השלשה עולמות שלו בקדושה ובקרבו קדוש, הרי ממשיך אורו אין סוף ב"ה וב"ש כדוגמא זו על שלשה עולמות הנ"ל, וכל המצות הם פועל דמיוני כנ"ל. והנה מבואר בחן טוב פרשת יתרו על הפסוק (תהלים עה ב) הודינו לך אלקים הודינו, כי לכך נזכרה יציאת מצרים תמיד, לפי שלא היה הכלי אומנות בידם שהיא התורה, לכך היה בקשיות גדול. ועל פי דבריו נ"ל לפרש אמרם (פסחים דף קי"ח ע"ב) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דהא קשיות של קריעת ים סוף היה לפי שלא היה להם כלי אומנות, הכי נמי קשיות מזונותיו הן מחמת רוע מעשיו, כמבואר בקדושין (דף פ"ב ע"א). והנה מבואר בירושלמי (מסכת שבת פ"ו ה"ד), ובבעל הטורים זה לשונו: וחמשים עלו, שהיו מזוינים בחמשה מיני זינון, חרב, וחנית, ותרים, וחצים, ומקל יד. ועיין שם בספר עיר בנימין שהיא כנגד חמשה חומשי תורה, דר"ל לפי שלא היה הכלי אומנות שהיא התורה בידם, עשו לו פועל דמיוני והועיל להם שבזה עלו, לכך ויסב דהוא פועל דמיונו על העתיד כנ"ל, כמבואר במדרש כי ויסב הוא הסיבה וד' כוסות. והנה הובא באגדת ירושלמי (פסחים פ"י ה"א) בענין ד' כוסות, נגד ד' מלכיות, ונגד ד' כוסות של פורעניות, ונגד ד' כוסות של נחמות, עיין שם. ואם כן הוא פועל דמיוני על העתיד.
אגרא דכלה
ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בט"ו יום לחדש הראשון (במדבר לג ג). בחוד"ש הראשו"ן קרא מיותר. והנראה דהכוונה אינו להשמיענו הזמן דזה נשמע מסיפא, רק בחוד"ש הראשון שקידשו ישראל מצווים ועושים על פי י"י לקדש חדשים, והמצוה הזאת היה להם לסיוע ליציאה ממצרים, כמו שנודע שבשעת מיעוט הלבנה מתגברין הקליפות עד שמקדשים ישראל את החודש, אז מתגברת הקדושה ובורחת הקליפה עיין בתולעת יעקב. וז"ש ויסעו מרעמסס שהיא הנסיעה הראשונה מתוך קליפת מצרים, הוא היה בחודש הראשון שקידשו ישראל, בכח זה נסעו מתוך הקליפה אל הקדושה: