חסידות על בראשית א:ו

ויקח קרח תרגומו ואתפליג. נ"ל בהקדים לפרש פסוק "יהי רקיע בתוך המים" כו', דהנה יש להבין על שברא הקב"ה בעולם שיהיו צדיקים ורשעים, והלא אין חפץ הש"י ברשעים, אך מחמת ש"אין צדיק בארץ כו'" ולמען שלא יהא ח"ו קטרוג על הצדיק, כי הצדיק צריך לתקן העולמות שזה הוא מעשה דקות ורוחניות, וע"י הרשעים ניכר ונראה צדקת הצדיק, כמ"ש שלמה המלך ע"ה "כיתרון כו' כן יתרון החכם מן הכסיל" ופירשו המפרשים כמו שע"י חושך ניכר מעלת האור כן ע"י הכסיל ניכר מעלת יתרון החכם בחכמתו, ובראות המקטרג רשעת הרשעים נגד צדקת הצדיק שבחר בחיים בבחירתו שנתן לו הש"י אז נסתם פיו מלקטרג עוד עליו. וזהו פירוש "יהי רקיע בתוך המים", ר"ל הצדיק שנקרא בשם 'רקיע' ע"ש הדקות והרוחניות מלשון "וירקעו פחי הזהב", שיהיה לו כח לתקן ע"י התורה הקדושה הנקראת "מים". "ויהי מבדיל בין מים למים" כלומר ע"כ הוכרח להיות הבדל בין מים למים, והיינו שיהיה צדיק, וגם ניתן רשות ובחירה לאדם להיפך ח"ו, ואף גם הוא יש לו חלק בתורה כמו שאמרו "רקנין שבך מלאים כו'", ובראות המקטרג ההבדל שבין הצדיק והרשע אין יכול שוב לקטרג עליו ויכול הצדיק לפעול פעולתו כנ"ל.

או יאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז יב). על פי אמרם (ע"ז דף ה'.) אין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות שבגוף. וידוע דכל הנשמות כלולים בשיעור קומה של אדם הראשון, ולבסוף יתוקנו נשמות שבעקבו, והיינו עקבו מכהה גלגל חמה (ויק"ר כ' ב'), והיינו בעקבות משיח. והנה מפרשים אמרם ז"ל (סנהדרין דף צ"ז:) ובעונינו שרבו יצאו מה שיצאו, ועדיין בן דוד לא בא. ר"ל דמחמת העונות יצאו נשמות ישנות מה שיצאו כבר כי נצטרכו לבוא בגלגול, לכך ועדיין בן דוד לא בא, כי הנשמות האחרונים לא יצאו, והבן. והנה יהי רקיע (בראשית א ו), פירש רש"י (ד"ה יהי) יחזק, והוא לשון חיזוק ותיקון. וכן והיה, כי משמשות כאחד. והיינו והיה עקב, שיתוקן גם עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ולא תצטרכו לבוא בגלגול, אז יתוקן גם העקב והבן, וכיון שיתוקן הכל יתגלה אור העולם הבא ועין לא ראתה (ישעיה סד ג), שדרשו (ברכות דף ל"ד:) על יין המשומר, דהיינו ששמרו השי"ת כי לא ראוהו עין זולתו והבן, וזה תכלית הכל. והיינו ושמר ה' אלהיך, ר"ל מה ששמר ה' אלהיך הוא יהיה לך והבן, את הברית כי אז יקוים הכל.

במסורה בראשית ברא אלקים וגו' (בראשית א א). אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב ג). אשר ברא אלקים אדם על הארץ (דברים ד לב). להבין זה, נקדים מה דאיתא במדרש תנחומא (והובא ברש"י תהלים קי"ט) בפסוק (תהלים קיט קל) פתח דברך יאיר מבין פתיים (ד"ה פתח), תחלת דברך במעשה בראשית יהי אור (בראשית א ג), מבין פתיים, משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה. והוא פליאה, דמהיכן יליף משום דפתח באור יפתחו בדברי תורה. ונ"ל על פי מ"ש הנזר הקודש אהא דאיתא במדרש (ב"ר ג' א') רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה, דקשה הא בקרא איפכא כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור. ומתרץ על פי מ"ש המפרשים דתחלת הבריאה יש מאין לא היה רק במחשבה ולא במאמר, ולאחר שנבראו שמים וארץ ותולדותיהן, אמר להם להוציא כל מה שבכחם אל הפועל באמרו יהי אור, יהי רקיע (בראשית א ו), וכן כולם. ובזה אתי שפיר דבתחלת הבריאה בכח המחשבה נברא העולם קודם שנברא האור, והיינו דכתיב בראשית ברא וגו', אחר כך ויאמר יהי אור, אבל בבריאה על ידי הדבור נברא האור תחלה לפני בריאת שמים וארץ ותולדותיהם בפועל. והיינו דדרש פתח דבריך דיאיר, מפתח פומך דייקא הוי לן נהור, שתחלת דבורו של הקב"ה היה יהי אור, עד כאן דבריו. עוד נקדים הא דאיתא (אבות פ"ג מ"ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו', והקשה המדרש שמואל שזה סותר לדברי הלל שאמר (אבות פ"ב מ"ה) אין בור ירא חטא. ומתרץ דבמחשבה בכח צריך שתהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, שיקבל עליו לקיים כל התורה ותרי"ג מצות בלב שלם ונפש חפצה כשידע אותם דרחמנא לבא בעי (זוהר ח"ב קס"ב ע"ב). אמנם הלל דבר על היראה מהחטא בפועל המעשה, שזה אי אפשר שיפעול האדם אם לא שיהיה חכם, שאם אינו יודע מה שהיא חטא, אי אפשר לו להזהר ממנו, לכך אמר אין בור ירא חטא. ובזה יובן מאמר שלמה המלך ע"ה לדעת חכמה ומוסר וגו' (משלי א ג) לקחת מוסר השכל, כלומר צריך שידע החכמה מקודם כדי שאחר כך תביא המוסר שהיא יראת חטא, אבל לקחת בענין הקיחה והקבלה, צריך שיקבל על עצמו מוסר הרומז ליראה, אחר כך השכל שישים על עצמו ללמוד ולהשכיל, עד כאן דבריו.