חסידות על בראשית א:טז

גַּם נִצּוֹל מִצָּרוֹת. כִּי בִּלְבּוּל הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, וּמִזֶּה בָּאִין צָרוֹת, כִּי מֹחִין דְּקַטְנוּת הֵם בְּחִינַת דִּינִין. וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: סַפְּרָה נָּא לִי אֶת הַגְּדֹלוֹת; בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל,

אמור אל הכהנים וגו' לנפש לא יטמא בעמיו. ופירש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ע"ש, כתבתי בהגה במקום אחר, לנפש לא יטמא וגו' להזהיר גדולים על הקטנים, שהוא סוד מאור הקטן ומאור הגדול יעו"ש, והנה אם הקטנים בסוד השמיעה ששומעין לגדולים, נעשה יחוד אדנ"י סוד השמיעה והמקבל עם הוי"ה סוד המשפיע, ואז הוי שני מאורות הגדולים כשהם בחיבור אחד, וזהו סוד ונתתי שלום בארץ (בס' בחקותי), שעל ידי יחוד הנ"ל הוי שלום בארץ, מה שאין כן בהיפוך כמו ששמעתי ממורי וכתבתי במקום אחר:
(תוי"י פ' ויקרא ד"פ ע"ד).

וְהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו א׳:כ״ו): עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. וְהִיא בְּחִינַת לַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וְהִיא בְּחִינַת פְּשָׁטָא אוֹרַיְתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי וְכוּ', וּכְתִיב: וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וְהוּא בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ט׳:י״ד): עִיר קְטַנָּה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ט״ז): אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה.