וַיִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
פרי צדיק
ויהי מקץ שנתים ימים. במד"ר ובזוה"ק פתחו פר' זו בפ' קץ שם לחשך וגו' וא' במד"ר שכ"ז שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכ' אבן אפל וצלמות נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפלה כו'. הענין שמקודם היה יוסף בבור עשר שנים (כמ"ש שמו"ר פ' ז) ובכ"מ מספר עשר מורה על מספר שלם ע"ס. והיינו שתיקן בחינתו בכל העשר מדות. ואח"כ הי' עוד ב' שנים ואמרו בב"ר ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים. ובודאי לא בטח יוסף ח"ו בשר המשקים והרי דרשו אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. רק מפני שראה ברוה"ק שישועתו עתידה לבא ע"י שר המשקים וכמו שהיה באמת בסוף ע"כ א"ל כי אם זכרתני וגו'. אך זהו עוד נגיעה לעצמו וזהו בא ע"י עטיו של נחש שהכניס באדם להרגיש הנאת הגוף וזה נחשב למדרגת יוסף הצדיק לחטא שבאמת לפי מדתו היה לו להניח להש"י שבודאי יגמור בעדו לטובה בלא השתדלותו ואי' (שבת נה:) ד' מתו בעטיו של נחש כו' וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא דכ' בת נחש וכו' בת מי שמת בעטיו של נחש כו' וקרי ליה נחש והוא עפמ"ש (מד"ר ר"פ תזריע) הן בעוון חוללתי בעוון מלא (כ"ה גיר' ילקוט תהלים) אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד א' מעון כו' וזה עטיו של נחש שהכניס הנחש באדה"ר שירגיש הנאת עצמו. וע"כ אחר שבירר יוסף הצדיק א"ע בכל המדות היה לו עסק עוד לברר א"ע בענין עטיו של נחש ואחר שבירר א"ע בב' המדרגות וזכה להיות קץ שם לחשך שנעקר יצה"ר מלבו. מ"מ היה לו עוד עסק בעולם שהרי חי אח"כ פ' שנה. וכל שאין לו שום עסק כשנשלם לגמרי אין לו חיים בעוה"ז כדש"נ לא אוכל עוד לצאת ולבא. אבל כל שיש לו עסק עוד אף שחי שלא ביצה"ר מ"מ יש לו חיים בעוה"ז כמו שמצינו ביעקב אע"ה דכ' ויחי יעקב ואי' (סא"ר פ' ה) שזכה לחיים שלא בצער ושלא ביצה"ר. ומלמדנו בפר' זו שעיקר עסק האדם להיות קץ שם לחשך לשרש את היצה"ר מלבו. ואח"כ יש לו עוד עסק לתקן עטיו של נחש שהוא הנגיעה להנאת עצמו. ועיקר התיקון ע"י התורה שנקרא עץ החיים כמ"ש (ריש סא"ר) אין עץ החיים אלא תורה. ובזוה"ק פ' זו (ר"ב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. והנה כבר אמרנו במ"ש בתקו"ז (תיקון כד) וכן בתיקוני זוה"ח בענין עה"ד טו"ר חד אמר חטה היה וח"א גפן וכלא קשוט שבע מינין אינון וכו' ולכאורה האיך יתכן שכולם אמת בדבר מחלוקת במציאות ואמרנו דכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. והיינו שהפנימיות שבכל עצי הגן היה עץ החיים ועה"ד טו"ר וניתן כח זה בהם שאם היה טועם מעץ החיים תחלה היה מרגיש באכילתו מכל פרי הגן טעם עץ החיים לכו לחמו בלחמי שהוא תורה. וכיון שטעם מעץ הדעת נעשה הערבוב וטעם בכל אכילתו מעץ הדעת טו"ר. והיינו מה שהרגיש הנאת עצמו שהוא עטיו של נחש. (ונת' בראשית מא' ח) והנה אחר הקלקול כ' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ויש להבין מה יזיק שיאכל מעץ החיים ויחיה לעולם. ובפרט לפי מ"ש בתדב"א דעץ החיים הוא תורה יאכל מהתורה ויתקן הקלקול. אך הוא עפמ"ש (ב"ר פ' כא) ועתה אין ועתה אלא תשובה והוא אומר פן ואין פן אלא לאו. והיינו שפתח לו השי"ת פתח של תשובה ולא רצה לשוב ואמר השי"ת פן בהסתת הנחש ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. וע"ד מ"ש בס' דברי מנחם מהרה"ק מרומנוב עה"פ וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. שבכל המעשים שהיה רצון השי"ת היו אבריו של אאע"ה עושין מעצמם מרוב הזר זות וכן היה בכל מעשה העקידה זולת במעשה לקיחת המאכלת שלא היה ברצונו ית' שלא רצה לשוחטו לכן לא רצו ידיו של אאע"ה ליקח. רק אאע"ה חשד א"ע שמא הוא מהסתת ועצלות היצה"ר וע"כ כ' וישלח את ידו בכח ליקח את המאכלת עכ"ד. וכן כאן כתיב פן ישלח ידו היינו בכח שלא ברעותא דלבא רק ע"י הסתת הנחש והיצה"ר וזש"נ ולקח גם מעץ החיים גם דייקא שלא ישליך מעשיו הרעים. ויהיה עץ החיים טפל ואז יזיק מה שיאכל מעץ החיים ועדמש"נ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' וכשלומד ד"ת ואינו מתקן מעשיו קודם להיות סור מרע. ע"י הד"ת מוסיף כח בקליפה וכמ"ש (שבת פח:) למשמאילים בה סמא דמותא. וזהו כשלומד ע"י הסתת הנחש והיצה"ר. ואחר שזוכה לשרש אחר היצה"ר יש להאדם עוד עסק בתיקון עטיו של נחש. ומקץ שנתים ימים כשמברר עצמו בב' בחי' זוכה לחיים שלא ביצה"ר ומ"מ יש לו עסק בעוה"ז. והוא דב' מורה שנעשה חזקה דבתרי זמני נמי מצינו בתורה דכ' פן ימות גם הוא כאחיו. והוא פלוגתא דתנאי (יבמות סד:) אי בתרי זמני הוה חזקה או דוקא בתלתא זמני. ואלו ואלו דא"ח שגם בב' זמני אתחזק וכמו שמצינו (יומא פו:) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה כו' נעשית לו כהיתר ומדה טובה מרובה. וכשמברר א"ע בב' בחי' מקץ שנתים ימים אז קץ שם לחשך שבטוח הוא מהיצה"ר שלא ישלוט בו. אך מ"מ יש לו עסק בעוה"ז עד שיברר א"ע בבחינה ג' ואז הוה חזקה והוא נשלם מכל וכל ואין לו שום עסק בעוה"ז כמ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ומקץ שנתים ימים מורה שנעקר יצה"ר מלבו ומ"מ היה לו עסק בעוה"ז כמו שראינו ביוסף שחי אח"כ פ' שנה. וכשנעקר יצה"ר אין אופל וצלמות שזה גרם הנחש. ואכילת שבת מסטרא דעץ החיים והם תיקון לפגם הנחש שהיה באכילה. והיונים רצו להשכיחם תורתך שכן אותיות החש"ך הוא שכח"ה ובב"ר נדרש וחושך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל שכל הגזירות שלהם היה לבטל ד"ת. וע"י כהניך הקדושים זכו לאור שהוא בחי' זכור אתר דלית ליה שכחה ולא קיימא ביה שכחה כמ"ש בזה"ק (ח"ב צב ב):
ישמח משה
והנ"ל בזה כי בפרשת בראשית (ב ח) נאמר ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם וגו'. ואחר החטא נאמר (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ותרגומו למנח יומא והיינו מערב, וכן פירש רש"י (ד"ה לרוח) עיין שם, ובודאי לא דבר ריק הוא דהיה הולך הקול למערב, וגם מה אשמועינן בזה. ועוד קשה איך נמשך לזה ויתחבא וגו'. וגם תשובת אדם הראשון את קולך שמעתי וגו' ואירא כי עירום אנכי ואחבא (בראשית ג י). והענין כי אדם הראשון עינין פקיחין ואזנים פקיחין הוי ליה, והנה כתיב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ומבואר בגמרא (יומא נ"ג ע"ב) דלכך נותן שלום לשמאלו ברישא, ועיין באו"ח (סי' צ"ז ס"ק ב') ובמגן אברהם (ס"ק וא"ו). והנה כתיב בזוהר (זוהר ח"ג קס"ו ע"א) התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), כי קודם שנימול היה הוא הולך לפני השכינה והשכינה אחריו, כדי שלא יסתכל ויהנה מזיו השכינה, מה שאין כן כשנימול היה הולך אחר השכינה, כדכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו, להנות מטוב ה'. ומבואר בספרים כי זה ההבדל בין מקדש לארץ ישראל, אף שהשכינה בכל ארץ ישראל, מכל מקום אתהלך לפני ה' בארצות החיים כתיב (תהלים קטז ט), אבל במקדש ראו יראו באור ה', עד כאן. והנה נ"ל שזה הפירוש של הפסוק (בפרשת ראה, דברים טז טז) יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו'. והענין המילה לזה, כי הערלה מצד הרע והחשך ולא יראה פני ה', רק מי שאין בו תערובות רע, כמ"ש בקפיטל רננו צדיקים וגו' (בתפלה למשה קאפיטיל ל"ג אופן ד'), ועיין בשערי ציון על הפסוק (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו, וזה ענין אמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון אחר החטא משוך בערלתו היה, והבן, והנה בעץ הדעת היה מקור התערובות טוב ורע כנודע, והנה במורה נבוכים (חלק שלישי פרק חמשה וארבעים) מבואר דאברהם פנה למערב, כאמרם (ב"ב כ"ה ע"א) שהשכינה במערב, ועיין באו"ח (סי' ג' בט"ז ס"ק ג' ובמג"א ס"ק ה'), וכאמרם (סנהדרין צ"א ע"ב) למה החמה יוצאת במזרח וכו'. והנה אדם הראשון ואברהם והראשונים שהיו קשורים ודבוקים בלי הפסק, בודאי היו מכוונין תמיד פניהם למערב, ואדם הראשון אף אחר החטא קודם שהרגיש שחטא, בודאי לא שינה מנהגו, ואדרבה הוא במחשבתו רצה הדבקות היותר גדול אז, כמבואר ביערות דבש (ח"ב דף נ"ח ע"ב) עיין שם, לכך וישמעו וגו' מתהלך לרוח היום למנח יומא, היינו מן המזרח למערב היפך המורגל, היינו שהשכינה היתה מסתלקת לאחוריו של אדם כדי שלא יהנה מזיו השכינה, והרגיש אדם הראשון על ידי זה שחטא ויחבא. וזה היה תשובתו את קולך שמעתי דייקא, אבל מזיוך לא נהניתי לכך ואירא, כי בזה הרגשתי כי עירום אנכי כפירוש רש"י (ד"ה וידעו) שנתערטל ממצוה שהיה בידו, ודוק. והנה כל הנשמות נפגמו אז באכילת עץ הדעת טוב ורע, לבד הנשמה שהיה בקנה שאינו נהנה ממאכל, והיא נשמת משה כמבואר בספרים, ועיין בספר אבני שוהם (פרשת וארא סי' א') בשם עשרה מאמרות על המדרש (שמו"ר ג' ג') שאמר לו הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והיינו מטעם זה כי גלות מצרים היה למרק זוהמת הנחש ואין קטיגור נעשה סניגור, ולזה היה צריך להיות הגואל מי שלא נכלל בחטא זה, וזה לא יצוייר אלא במשה, עיין שם. ונקדים עוד דכבר נתבאר דמעלת השכינה לפניו, לא יתכן רק במי שאין בו תערובות רק כולו טוב, והנה בכל יש תערובות על ידי חטא הקדום, רק מי שמתקן עצמו כמו אברהם שהפכו לטוב כנודע (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), אבל בעת הולדו לא יתכן שלא יהיה בו שום רע, רק מי שלא נכלל מתחלה בחטא זה. ונקדים עוד דבסוטה (פרק קמא דף י"ב.) הגירסא בעין יעקב אורה, (וכן הוא ברש"י כאן). והנה איתא בספרים הק' דאורה בה"א, היינו אור השכינה שהיא סוד ה"א כידוע ליודעי חן, ועל פי זה תבין ותרא אותו כי טוב הוא דייקא, דהיינו שאין בו תערובות רע ממקורו, והיינו שלא היה כלול בהחטא הקדום, ומפרשין רז"ל מהיכן ראתה, שנתמלא הבית כולו אורה הן לפניו והן לאחריו, וזה לא יתכן בפרט בעת הולדו רק בכלו טוב ודוק, ואם כן ממילא מוכח דנולד מהול כמו שנאמר באברהם, דאף שכבר תיקן והיה כולו טוב, מכל מקום לא יתכן באם הוא ערל דעצמית הערלה רע, ואם כן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, רק שאחד מגלה יותר ואחד מכסה יותר, ואם כן יתכן פירוש רש"י והוא פלא בס"ד. ולפי זה נמשך שפיר ותצפנהו שלשה ירחים, דמאחר שראתה שטוב הוא כנ"ל, הבינה שראוי להנתן התורה על ידו, כאמרם ז"ל במנחות (ריש פרק כל המנחות (מנחות) דף נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב וכו' עיין שם, ועיין שם בחידושי אגדות של זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם, דלכך אי אפשר להיות רק על ידי משה. ועיין באבני שהם (פרשת אמור סי' א') שמביא בשם המדרש (ב"ר כ"ד ה') זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), ראוי היה שתנתן התורה על ידי וכו', וזה מסכים למה שאמרנו. ונקדים עוד מ"ש במקום אחר כי בעת הצורך לנס, טוב מאד יום וזמן מוכן לזה לקבל, והנה בז' באדר נולד משה (מגילה י"ג ע"ב), ואם כן שלמו ג' ירחים בששה בסיון שבו ראוי להנתן התורה. ויתכן שידעה זאת או בקבלה או ברוח הקודש, ויום זה היה מעותד מששת ימי בראשית, כמו שדרשו (שבת פ"ח ע"א) על ה"א של יום הששי (בראשית א לא), והיה אז יום המוכן להצלה טפי שהמקבל והזמן שוין, ולכך ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו (שמות ב ג), לפי שאם יעבור הזמן זה, לא יהיה מוכן כל כך לנס כנ"ל, וחדאי נפשי דמצאתי בסוטה (דף י"ב ע"ב) אותו היום ששה בסיון היה וכו' ודוק. ועל פי זה תבין דברי המגיד בפרשת ואתחנן דלכך לא בא משה לארץ ישראל, לפי שהיה מעלתו גדולה ממעלת ארץ ישראל, עיין עליו. וכן דור המדבר עיין בעשרה מאמרות (חלק ב' פרק ט"ז, וחלק ג' סוף פרק י"ח מאמר חקור דין), והבן.
אגרא דכלה
מקדם (בראשית ב ח). במזרחה של עדן. לא רצה לפרש כמתרגם מלקדמין, דאם כן הוה ליה למימר ויטע י' אלקים מקד"ם ג"ן בעד"ן, נ"ל : בא"ד נטע את הג"ן. עיין ברא"ם: