חסידות על בראשית ב:טז

ובזה יובן מקראי קודש פרשה זו, "ויצו ה' כו' מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". הדקדוקים רבו, 'א' כפל לשון "אכול תאכל", 'ב' דתיבת "ממנו" הוא מיותר, 'ג' כפל "מות תמות", 'ד' מה שפירש רש"י ז"ל "ע"י שהוסיפה על הציווי באה לידי גרעון", דקשה הלא היתה יודעת באמת שלא צוה עליה השם איסור הנגיעה מעולם, וא"כ אין ראיה מנגיעה על אכילה, כי על אכילה באמת היא מצווה ועומדת.

ונ"ל שורש הענין הוא כך, דהשי"ת ב"ה אמר "מכל עץ הגן אכול תאכל", רמז להתורה שהוא עץ החיים, "אכול" הוא לשון נסתר, פירוש לימוד לשמה דזה הוא השורש ועיקר שהזהיר השי"ת ב"ה, ועכ"פ אם לא הגעת עדיין ללמוד תורה לשמה, עכ"פ "תאכל", ר"ל להנאתך תלמוד דהיינו שלא לשמה, וזהו "תאכל" לנוכח ולא תמוש מתורתי, "ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" דייקא, ר"ל דברי הגשמיות אשר בתוכם מעורב ג"כ טוב, דהם הניצוצות הקדושים אשר בכל דבר גשמי, "לא תאכל ממנו", פירוש שלא יהיה כוונתך מחומריות ומגשמיות לבד, רק מרוחניות שבו היינו הנ"ק שבו מזה תאכל, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", פירוש "מות" בעוה"ב בחיים הנצחיים, ולשון מות הוא ג"כ נסתר רמז לעוה"ב חיים הנצחיים, "תמות" בעוה"ז.

עוד אני מבין בזה מה שכפי הנראה מהכתובים ודברי רז"ל היו כל הדור ההוא כולם בשוה בבחינת נבואה וכמעט כולם במדרגה אחת (חוץ הערב רב), וכמאמרם ז"ל (מכילתא בשלח ב') ראתה שפחה כו' וכן מצינו ברכות נ. אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזה כי הרב פרי מגדים בפתיחה לאורח חיים חשב כמה מיני בני אדם הנחלקים בענין חיובם במצות, כמו נשים ועבדים וקטנים וגרים וכו' יעוי"ש באורך, והטעם כי לפי שכל נשמה מהס' ריבוא נשמות אינם בשלימות, והרבה ניצוצות קדושות מהם תוך הס"א או בגלגול דומם צומח חי, לכן לא ישתוו כל האישים, כי נשמה אשר רובה מתוקן בא ונתגלגל או נתעבר באדם מישראל ולכן חייב בכל המצות זולת מה שאי אפשר לקיים בזמן הזה, זה מורה על חסרון שיש בה שאינה מתוקנת לגמרי, כי נשמה אשר היא בשלימותה בהכרח שתקיים כל התורה, והנשמה אשר חסירה עוד יותר תבא בגוף פחות הערך, כגון בנשים ועבדים או גרים או קטנים ודומיהן, וכפי ערך פחיתות הנשמה כך תפחת חיובה במצות, שהרי אנו רואין בני נח לרוב פחיתותן אינם חייבין רק בז' מצות, וכאשר ביארנו בפרשת בראשית בפסוק ויצו ה' אלהים על האדם ע"ש, ונמשך מזה כי בדור ההוא שהיה כל שיעור קומה דקדושה בשלימות, היו הנשים ועבדים וקטנים וגרים שוים, וכולם היו במדרגה גדולה, הנה כי כן היה גדול מעלת הדור ההוא, שלא היה אפילו ניצוץ אחד תוך הס"א או בדומם צומח חי וכאמור.