וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
דגל מחנה אפרים
ולהורות נתן בלבו תרגומו ולאלפא אומנוון ועל לחשוב מחשבות תרגום ג"כ ולאלפא אומנוון ולבאר זה נקדים מאמרם ז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וצריך להבין מה הכרח לידע זאת לצורך בנין המשכן אך הענין הוא כך דידוע דבאורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא וקרא מסייע ואהיה אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן עי"ש וידוע שהמשכן היה ג"כ תבנית ציור כל בריאת שמים וארץ שהכל נכללו בו כדי לקשר עליונים בתחתונים כדאיתא במפרשים ובמדרש כל מה שנאמר בעובדא דבראשית נאמר במשכן ע"ד ויכל אלקים ביום השביעי וכאן נאמר ויכל משה את המלאכה וכו' ע"ש נמצא לבנין המשכן צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ והיא שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל וכו' היינו אותיות התורה שהעול' נבנה בהם וזה י"ל שמרמז כאן: ולהורות נתן בלבו ולמפרע הוא ובלב נתן תורה והוא שתרגם ולאלפא אומנוון היינו שהיה מליף ולומד התורה שהוא אומן של הקב"ה בצירופי אותיות שנבראו בהם שמים וארץ ועי"ז היה יכול ג"כ לחשוב מחשבות לעבודת ואומנות המשכן כי הכל הוא בסוד אחד כנ"ל והמש"י:
אגרא דכלה
ולאדם לא מצא עזר ויפל י' אלקים תרדמה (בראשית ב כ). כשהביאן הביאן וכו'. דק"ל סמיכת קריאת השמות לתיבת ולאדם לא מצא וכו'. לזה קאמר דהיות גלוי וידוע לפניו שעתיד לקרוא תגר האשה אשר נתת עמדי (בראשית ג יב), על כן המתין השי"ת שיתבענה בפיו, כן פירשו רז"ל (ב"ר י"ז ד'):
ישמח משה
ויקרא האדם וגו' ולאדם לא מצא וגו' (בראשית ב כ). במסורה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג יז). ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא). והנ"ל בזה, כי רז"ל דרשו (יבמות ס"ג ע"א) אעשה לו עזר כנגדו, זכה נעשה לו עזר, לא זכה כנגדו. והנה מפרשים כפשוטו דבזה שהיא כנגדו דאיש ואשה שני הפכים, הוי הרכבה שלימה. ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק הנ"ל כן, ולאדם לא מצא עזר רק כנגדו, והרי זה כמו מקרא קצר, ועל דרך זה יתפרש לכונתינו רק באופן אחר.