חסידות על בראשית ד:יג

ונבאר כל זה בעז"ה אחר שנחקור להבין טעם דיעה השניה, דלכאורה ודאי נראה דמעשיו של זה שאינו מתאוה רק לדברים טובים רצויים יותר להיותם זכים מאד, ולמה יאמר האדם אפשי ואפשי. והנראה לומר בהקדם שארז"ל (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, והוא תמוה, וכבר דשו בו רבים, והרמב"ם ז"ל ביאר על פי משל המורד במלכות כו' ועל פי דבריו ביארתי פסוקי בראשית גדול עוני מנשוא כו' ע"ש בספר בראשית וכאן נבאר בדרך אחר.

זה כלל גדול: בכל מה שיש בעולם יש ניצוצים הקדושים אין דבר ריק מהניצוצים אפי' עצים ואבנים אפי' בכל המעשים שאדם עושה אפי' עבירה שאדם עושה יש בה ניצוצות השבירה. ומה הוא ניצוצות השבירה היא התשובה. ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוצות שהיו בה לעולם העליון. וזה שאמר נושא עון פירו' נושא עון נושא ומעלה העון למעלה. וזהו גדול עוני מנשוא להרימו ולהעלותו לעולם העליון:

גדול עוני מנשוא, זה כלל גדול שבכל מה שבעולם יש ניצוצים הקדושים ואין דבר ריק מהניצוצים, אפילו עצים ואבנים, ואפילו בבל המעשים שאדם עושה, ואפילו עבירה שהאדם עושה יש בה ניצוצות השבירה, ומה הוא ניצוצות השבירה, הוא התשובה ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוצות שהיו בה לעולם העליון, וזהו שכתוב (בפ' תשא) נושא עון, פירוש נושא ומעלה את העון למעלה, וזהו גדול עוני מנשוא היינו להרימו ולהעלותו לעולם העליון:
(צוואת הריב"ש די"ט ע"ב)