חסידות על בראשית ד:כו

וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ (פ)

אגרא דכלה

אלה תולדות נ"ח נ"ח כו' (בראשית ו ט). על פי פשוטו יש ליישב כפל לשון נ"ח נ"ח. גם מה דפתח בתולדותיו וסיים בשבחו. גם לדייק תיבת תמי"ם. גם להבין מאי את האלקים התהל"ך נח. יראה לי על פי מה דידוע דעיקר השם של האדם הוא שם הנשמה, והש"י מזמין לאביו השם אשר יקראו לו. ונקדים עוד מה שפסקו רז"ל (ב"מ ל"ג ע"א) דגדול כבוד רבו יותר מכבוד אב ואם, שהם הולידו לו הגוף והביאו אותו לעולם הזה, והרב הביאו לחיי העולם הבא. ונמצא מיילד לו הנפש שהוא עיקר האדם, ועיקר השם והגוף נקרא רק בשר אדם, על כן שכר הרב גדול כי יש לו שכר וחלק מתורת התלמיד, כמו שאמרו רז"ל (יבמות צ"ו ע"ב) אלעזר תלמידך יושב ודורש והכל יודעין שהתורה שלך הוא. ונ"ח לא היה לו רב שילמוד מוסר השכל (כמ"ש האור החיים), רק הוא בעצמו הלך עם השם בשלימות ובתמימות שלא הוצרך לתת לרב חלק מתורתו, רק היה לו לבדו בתמימות שכר תורתו, ונמצא הוי כאלו הוליד את עצמו ונשמתו על ידי תורתו ומעשיו הטובים, מה שנהג בשאר בני אדם שהרב מיילד את נשמתו שהוא שמו באמת. וזה יאמר אלה תולדות נ"ח נ"ח, ר"ל שנח בעצמו הוליד את השם נ"ח היינו נשמתו שהוא עיקר השם, ומפרש הפסוק האיך אפשר זה, לזה (אמר) איש צדיק "תמים היה בדורותיו, ר"ל שצדקותיו היו לו לבדו בתמימות ולא היה לשום אדם חלק בצדקותיו, כי היה בדורותיו דור רשעים ולא היה לו רב ללמוד ממנו מוסר השכל, רק את האלקים התהלך נח לבדו, על כן הוי כאלו הוליד את עצמו, מה שאין כן צדיקים אחרים הרב הוא המולידם שמם הנפשיי. וכזה כתב הקדוש האור החיים בפסוק (בראשית ד כו) ולש"ת גם הוא ילד בן, ר"ל "גם "הוא שהצדיק ש"ת ילד את עצמו. וכזה נאמר גם בהצדיק שם, שנאמר בו (בראשית י כא) ולשם "ילד "גם "הוא, ר"ל שהוליד את עצמו. וידוקדק תיבת "גם דקאי אאביו, ר"ל כמו שאביו נח הוליך את עצמו כמ"ש, כמו כן גם כן הצדיק שם בנו החזיק אחריו, נ"ל:
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

אר"י בן פזי מה ראו ישראל לומר שירה בא"ז, אלא אמרו מתחילה היה הים הזה יבשה, ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו בא"ז, שנאמר (בראשית ד כו) א"ז הוחל לקרוא וכו', ועשאו הקב"ה ים וכו', ועכשיו ים הוא ונעשה לנו יבשה וכו', נקלסנו באז וכו', ואין א"ז אלא לשון בטחון, שנאמר (משלי ג כג) אז תלך לבטח וכו', עכ"ל. המדרש הוא תמוה תקצר היריעה מהאריך, ובפרט סיומו אין א"ז אלא בטחון. והנראה דהנה טעות דור אנוש היה שמהראוי לעבוד לצבא השמים, כי הש"י מסר ההנהגה בידם (עיין ברמב"ם (פ"א מהל' עכו"ם ה"א)), והטעות הזה נתהווה להם מבלי האמין השגחתו בשפלים לגודל רוממותו. אבל הוא טעות ואפיקורסות, כי היודע סוד המרכבה בעולם האצילות והספירות הם ככלים ביד האומן ית"ש, והאציל עולם מעולם עד בוא אל עולם השפל הזה, יודע איך כבודו ית"ש והשגחתו מתלבש בכל, ובידיעתו את עצמו יודע את הכל ומשגיח בכל, על כן הבטחון עליו לבדו כי כל העשיות מכוכבי השמים וכסיליהם, לא יגרעו ולא יוסיפו זולת רצונו. והנה על פי טעות דור אנוש רבים הם הנעבדים ורבים הם הסיבות, מה שאין כן לאמונות ההשגחה, הנעבד הוא אל אחד יחיד ומיוחד. והנה לחטא דור אנוש עשה הש"י מדה כנגד מדה, כי מים יורו אל ריבוי שאין במי"ם לשון יחיד (עיין במהר"ל בגבורות), מה שאין כן סדנא דארעא חד הוא (קידושין כ"ז ע"ב). והנה דור אנוש בעבודם לריבויים, נפרע מהם בעשותו היבשה (חד) למים (ריבוי). וזהו שהכעיסו לפניו דור אנוש בא"ז, שלא האמינו בהשתלשלות שיעור קומה כנ"ל, וכהיום ישראל האמינו בי"י ובטחו בישועתו. והנה היו בתוך מצרים שהיו גם כן עובדין למזלות, וכהיום ישראל האמינו בד' ובטחו בו, ונעשה מן הים (ריבוי) יבשה (חד). והנה קלסוהו בא"ז בסוד השתלשלות שיעור קומה, הנה השגחתו בכל ונשים בטחונו בו. וזה אין א"ז אלא בטחון, והבן:
שאל רבBookmarkShareCopy

צוואת הריב"ש

לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקי' ופרטי' וסימנך תשב אנוש עד דכא. תשב אותיות שבת אנוש היינו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש.
שאל רבBookmarkShareCopy