חסידות על בראשית ה:ג

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יובן בזה מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קז:) עד אברהם לא היה זקנה. והענין הוא, שיש שני בחינות בהשפעה יש שפע שהוא במדריגת מדידה לפי העולמות לזה יושפע וישתלשל חוק זה ולהעולמות העליונים לכל אחד ואחד יש חוק קצוב ויש שפע שנמשך מהבורא יתברך שמו שלא בא בגבול שמחמת שהיא דבוקה עד עתה במקור החיים אזי אין חוק וקצבה להמשיכתה מהמקור. והשפע השני שצריך להמשיכה מהמקור אשר אין לה גבול עדיין מזה אין יונקים כי אם ישראל עם סגולתו שבכחם הגדול שהם דבקים בהבורא ברוך הוא יכולין להמשיך שפע בהשפעה זו ואומות העולם השפעה שלהם היא מהשפע הראשונה שבא בגבולין ומדידה. ולזה נאמר ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם, מלשון אמה המודדת את בנה, שהיא בחינת השפע שבא בגבול וקצבה. אכן בישראל נאמר למשפחותם לבית אבותם, שיונקים משפע שבא מרצון העליון. ואבותם, מלשון לא אבה יבמי, שהוא מלשון רצון. והענין למשל בעל מלאכה עשה כלי ומתחילה קודם שעשאה הכלי הזה חקוק ומצוי במחשבתו בגוון ואופן העשיה ולבסוף מוציא הכלי מכח אל הפועל והרי המחשבה מוריד את הפעולה ונקרא המחשבה אב והפעולה בן ומחשבה עצמה נמשך מהרצון והרצון הוא אב למחשבה והמחשבה היא אב להפעולה ונקרא הפעולה בני בנים לגבי הרצון, כך ישראל ממשיכין שפע מהשם יתברך ואחר כך ממשיכין שפע לגבולין וציורין ומציירין האיך להמשיכה ואחר כך מביאין לעולם הזה וכבר ניכרת בפועל בעולם ולכן נקרא השפע בני בנים ורצון נקרא זקן לגבי השפע הבאה בעולמות. וזה שאמר הכתוב (משלי יז, ו) עטרת זקנים, רצה לומר השפע שבא מן הרצון שנקרא זקן כשבאה אל העולמות נקרא בני בנים וזהו מהזקנים נמשך תולדות בני בנים:

ויאמר אלקים על אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם (בראשית יז ט). הדקדוק מפורסם למה ליה למימר ואת"ה. היה לו לומר בפשוט את בריתי תשמור וכו'. גם אחר כך כפל שוב אתה וזרעך וכו'. אך נאמר דהנה ידוע הוא שאדם הראשון נשתהה ק"ל שנה בלא נקיבה, והוליד לבטלה בק"ל שנים הללו (עירובין י"ח ע"ב), ואחר כך הוליד את ש"ת כדמותו (בראשית ה ג). ומבואר במקובלים דזה לא נחשב לו לחטא, אדרבה זה היה תקונו כיון שנתערב טוב ורע על ידי החטא, אזי הוציא את הרע מתוכה, אחר כך הוליד את שת בקדושה. והנה ידוע דאברהם היה ראשית התיקון של אדם הראשון, והנה הוצרך מתחילה גם כן להוציא זוהמא בשפחה, ואחר כך הוליד את יצחק בקדושה, ומן אז והלאה כיון שנבחר אברהם לחלקו ית', אסור שוב לו ולבניו להוציא טפה רק בבת זוגו בקדושה, כיון שנבחרו לטוב הקדושה. ובזה יפורש שאמר לו השי"ת ואת"ה, כיון שנבחרת לחלקי בקדושה את בריתי תשמור, מה שאין כן הדורות הראשונים:

ויולד בדמותו כצלמו. (בראשית ה ג). לא אמר כדמותו כצלמו, שניהם בכ"ף או שניהם בבי"ת. אך לפי מ"ש שהדמות הכוונה לנוקבא, וידוע מאמר רז"ל (עירובין י"ח ע"ב) שעד ק"ל שנה הוליד רוחין משידות שהיו מתחממות בו. וז"ש אחר ק"ל הוליד בדמות"ו, ר"ל בדמות שלו היא נוקבתו אשה יראת ד', הוליד בה כצלמו צלם הקדוש, מה שאין כן עד עתה הוליד באשת הזימה צלמים אחרים נגעי בני אדם: