וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
קדושת לוי
אלה תולדות נח (בראשית ו, ט). נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא, צדיק אחד יש שעובד הבורא ברוך הוא בהתלהבות גדול והוא לעצמו ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ברוך הוא רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא, ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות גם כן מעובדי הבורא כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שעל זה נענש נח על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו והוצרך לגלגל במשה ומשה היה מתקן שהיה מוכיח תמיד כל ישראל. וזהו הפירוש שאמרו חכמינו ז"ל (קידושין מ.) טוב לשמים וטוב לבריות, כי זה הצדיק שעובד ה' ומקרב את הרשעים גם כן להיות עבדי ה' נקרא טוב לשמים משום שהוא עובד הבורא ברוך הוא וטוב לבריות גם כן בשביל שהוא מקרב הבריות לעבוד ה' אבל נח לא היה מקרב הבריות לעבוד ה' כנ"ל. וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, כמו שכתוב אצל אברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה) נמצא לפי זה אברהם אבינו שהיה מגייר גרים הרבה לכך לא נאמר אצל אברהם אלה תולדות כמו שנאמר אצל נח משום שלא היה לו תולדות רק מה שאמר הכתוב ויולד נח שלשה בנים את שם וכו', ולא יותר כנ"ל (וזהו פירוש הכתוב אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו' ויולד נח וכו', רק אלה תולדות נח מה שאמר הכתוב להלן ויולד נח שלשה וכר). והטעם את האלהים התהלך נח, רצה לומר רק את האלהים היה מתהלך נח, נח לבדו היה עובד הבורא ברוך הוא אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם להיות מעובדי הבורא ברוך הוא לכן נאמר שוב ויולד נח רק שלשה בנים את שם וכו', ושייך שפיר אלה תולדות נח. וזהו פירוש ונח מצא חן בעיני ה', היה לו לומר ונח היה לו חן בעיני ה', ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי ידוע שאנשי דור המבול שטופי זימה היו ונח היה צדיק תמים והיה מעלה אותו החן לקדושה כי דור המבול הביאו אותו חן לקליפה ונח לא היה מוכיח אותם. וזה פירוש ונח מצא חן בעיני ה'. ונח מצא חן, רצה לומר ראה שיש מציאת חן בזה העולם והוא מצא אותו חן בעיני ה', רצה לומר היה מעלה אותו לקדושה אבל לא היה מעלה רק בעיני ה' אבל לא בעיני הבריות כנ"ל:
עבודת ישראל
ויולד נח שלשה בנים את שם ואת חם ואת יפת. ולכאורה שמות בנים מיותרים בפרשה זאת מאחר שמוזכרים תכף למעלה בסוף ספר בראשית. ונ"ל לומר עפ"י הקדמה אחרי שאנו רואים מעשה בני אדם אומן העושה כלי אם גומר לעצמו במחשבתו לעשותו כך או כך בציורים נאים וכיוצא בהם ואח"כ כשנגמרה מלאכתו ואם שגה בה ולא נעשה כרצונו אז יתנהו שנית בכור להאבידה מאותה צורה ולעשותו שנית עד שתכון מחשבתו ותיעשה כרצונו וזה משפט בני אדם שוכני בתי חומר אבל היוצר כל בחכמתו המביט לסוף דבר בקדמותו. אין לומר עליו שיחפוץ להשחית את העולם עבור רשעי דור המבול ולהאבידו מכל וכל אחרי שאנו רואים שעל' ברצונו הפשוט לבראו והביט לנשמותיהן של הצדיקים האבותו וגם הבנים וכאשר ח"ו השחיתו מכל וכל אז הצטרך לבראו שנית עבור הצדיקים שיבואו אח"כ וא"כ היה חסרון בחוקו כאשר ח"ו נעלמה מעיניו טרם הבריאה מה שיהי' אח"כ כיון שיברא ויחריב ויברא שנית וא"כ עפ"ז הסברא נותנת שלא היה מדרכו להשחית את העולם במי המבול אם לא שנשאר נח ובניו הצדיקים ויהיו שארית בארץ לבריאת עולמו עד שאיבד את הרשעים ואח"כ נשאר הבריאה בסידורו הראשון בלי השתנות כי רק איבוד הרשעי' היה מסודר לפניו בלוח הבריאה וכאשר נבאר מזה במ"א לכן פתח הפרשה הזאת בנח ובניו כי הם היו היסוד לעונש הרשעים שמבלעדם לא היתה באפשרי להחריב עולמו כנ"ל וז"ש ישעיה הנביא ז"ל כי מי נח זאת לי ונקראו המים על שם נח כדרשת רז"ל וכדאיתא בזוהר מחמת שלא התפלל על בני דורו ולכאורה קשה להאמין על צדיק כמו נח שיחדל מהעתיר לה' בעד כל יושבי תבל כל ק"ך שנה שעסק בבנין התיבה והתרה בהם תמיד אבל נוכל לומר ע"פ דרכנו שלכן נקראו על שמו כיון שע"י צדקתו הוא נשאר שארי' בארץ ועי"כ שפך הקב"ה כאש חמתו על ראש רשעים כנ"ל ולכן נקרא מי נח זאת לי ועפ"י זה ניחא מה שאמרו חז"ל בפסוק ויסגור ה' בעדו שהיו אומרים בני דורו אלו אנו רואים אותו נכנס אל התיבה אנו שוברים את התיבה והורגי' את נח ובניו ולכאורה הדבר תמוה מה בצע להם כי יאבידו גם את נח ובניו ולא תשאר פרסה והגם שהיו רשעים אבל לא היו טפשים ואדרבה כמ"ש בזוהר שהבינו בשכלם כל דבר בשורשו למעלה למעלה ולכן קשה שאין לך טפשות גדול מזה להאביד נח ובניו אבל לפי מה שכתבנו ניחא שרצו בהריגתם כדי שעי"ז לא תהיה שארית בארץ וממילא מוכרח שישוב ה' מחרון אפו ולא להחריב עולמו אחרי שהביטו אל סוף מעשה באצטגנינות שלהם שיברא את אברהם ויצחק ויעקב והבאים אחריהם וזה בלתי אפשרי שיהיה השחתה ובריאה שנית כנ"ל ולכן רצו להרוג נח ובניו כדי שלא יאבדו הם על ידם כנ"ל ולכן אמר הקב"ה נראה דבר מי יקום:
אגרא דכלה
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח (בראשית ה לב). הנה בדבר השינויים הנכתבים בכאן, היינו מויח"י לויה"י. ב', בן חמש מאות. ג', אומרו שוב פעם שנית נ"ח באומרו ויולד נח, דהיה די שיאמר ויולד את שם וכו'. והנ"ל דהנה כפי הקבלה (ב"ר פכ"ג ג') דנעמה אשתו של נח, והנה היא מזרע קין, וידוע דהתולדה באה בהתחבר רמ"ח איברי הזכר ברנ"ב דנוקבא, אשר בהתחברם הם ת"ק מנין מילוי ותולדה שם שד"י כזה י"ן ל"ת ו"ד, שהם אותיות ותלדני, והוא סוד הכתוב אני אל שדי פרה ורבה (בראשית לה יא). וידוע דאשה עקרה נקרא איילונית להיות בה טבע הזכר, וידוע מכתבי האר"י ז"ל וממקובלים דאם יתנוצץ בבעלה ניצוצי נקבה, אז תלד גם העקרה. על כן אחשבה להיות נעמה מזרע קין, לא היה מהראוי שתשאר בחיים ובפרט שיושתת העולם ממנה, אך להיותה בת זוגו של נח מששת ימי בראשית נשארה לברכה, על כן היה תולדתה מצל"ה אשת למך בדרך נס, כאלו אינה בטבע מתולדות קין, והבן. ואף על פי כן להיותה בת למך מזרע קין, לא היה בה כח התולדה שיושתת העולם ממנה והיתה בטבעה איילונית, אך שנשפע בנח ניצוצי נקבה, ונמצא הכל היה מנח ונתקיים העולם רק מזרעו של ש"ת. ולרמז זה היה נח בן חמש מאות שנה כמנין רמ"ח ורנ"ב, אשר הם מנין תולדות השם המסוגל לפריה ורביה, כנ"ל. והשם יתברך יצילנו משגיאות ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו: