חסידות על בראשית טו:ח

וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַע (שם טו), וּבָזֶה פָּגַם בִּירֻשַּׁת אֶרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם. וְדַוְקָא יַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרַיִם, כִּי הֵם בְּחִינַת שְׁנֵים־עָשָׂר נֻסְחָאוֹת הַתְּפִלָּה, וְהוֹרִיד אוֹתָם בַּגָלוּת,

אמנם עיקר כוונת הפסוק כי חולת אהבה אני מבואר בתיקוני' כי השכינה היא חולת אהבה להתייחד עם דודה ע"י הצדיק שנא' השבעתי אתכם הם הצדיקים וגו' וכאשר שמעתי ממורי פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ע"פ משל שהכריז המלך ביום שמחתו כל מי שיבקש דדבר מן המלך ימלאו מבוקשו ויש מי שביקש שררה וכבוד ויש שביקש עושר ונתנו לכל א' מבוקשו והי' א' חכם שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר המלך בעצמו עמו ג"פ ביום והוטב מאוד בעיני המלך מאחר שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד לכן ימולא בקשתו שיתנו לו רשות ליכנס בהיכלו לדבר עמו ושם יפתחו לו האוצרות שיקח מן עושר וכבוד ג"כ וז"ש תפלה לעני וגו' לפני ה' ישפוך שיחו שזה מבוקשו וכו' ודפח"ח. ובזה יובן מתייחד אדם שיהי' דוגמת ז"א הנק' אדם גי' מ"ה בקשר אותיות תורתו ותפלתו שהאותיות הם מל' הנק' בתו עלמא תתאה לקשר ע"י הבינה שלו שמבין לקשר האותיות במחשבתו אל הבינה הנק' עלמא עלאה אמו וז"ש מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר ר"ל בלי שום מחשבה זרה רק שיהיו אחד באחד יגשו כי אהבה גי' אחד וז"ש כי חולת אהבה אני והבן ועיין מ"ש בנע"ח פי' תהום אל תהום קורא כי עשר ספירות דבינה הוא בפה האדם והם מאירין ומשפיעים למלכות בשעה שהוא קורא בתורה ועוסק בתפלה בסוד תהום מל' בסוד מ"נ אל תהום בינה קורא וכו' יעו"ש.

בִּשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יְרֻשַּׁת אָרֶץ, אָמַר (בראשית טו): בַּמָּה אֵדַע – עַל־יְדֵי־זֶה יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם, כִּי פָּגַם בֶּאֱמוּנָה, הַיְנוּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נִסִּים, וְיָרַד יַעֲקֹב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם הֶפֶךְ הַנִּסִּים, שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה.