חסידות על בראשית ט:כג

ד וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית הָאָדָם נִצּוֹל מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מִנִּשּׂוּאִין שֶׁל רָשָׁע, מִבְּחִינַת נִאוּף, כִּי צִיצִית שְׁמִירָה לְנִאוּף, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תיקון יח): וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם (בראשית ט׳:כ״ג) – זֶה בְּחִינַת צִיצִית; וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ – כִּי צִיצִית מְכַסָּה עַל עֲרָיִין. אֲבָל חָם, דְּהוּא יֵצֶר הָרָע, דִּמְחַמֵּם גּוּפֵהּ דְּבַר־נָשׁ בַּעֲבֵרָה, הוּא אָרוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): אָרוּר כְּנָעַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ג): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה. וְהַשִּׂמְלָה, הַיְנוּ צִיצִית, הוּא שְׁמִירָה מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ:

בטור (סי' ת"צ) בשם ר' האי גאון, שלכן מפטירין ביום בוא גוג, משום דבסוכות תהי' מלחמת גוג ומגוג, ונראה ליתן טעם לדבר, עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, היות כל זכותו של יפת היא, מהא דויקח שם ויפת את השמלה, ושם אמרו ז"ל הטעם דכתיב ויקח ולא ויקחו, משום דעיקר הקיחה היתה ע"י שם, ויפת הי' רק נגרר אחריו, ומסייע דאין בו ממש, ומאחר דיפת לא עשה מרעותא דליבא, אלא בחיצוניותו, ע"כ כל אחיזתו היא רק בחיצוניות, עכ"ד הצריך לענינינו:

שם (ב"ר פל"ו ו') התחיל במצוה. תחילה דייק מדכתיב (בראשית ט כג) ויק"ח ולא ויקחו, משמע דאחד היה העיקר והוא ש"ם: