חסידות על בראשית יב:ט

וז"ש ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ר"ל שנסעו מעסקי עוה"ז ראשון ראשון מתרוסס כל עניני עוה"ז אינו דבר קיום ונצחי ונסעו מעסק זה ויחנו בסוכות ע"ד שנאמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה צלא דמהימנותא סכות שלום הויה אדני גי' סוכה והבן שאר המסעות עד"ז ג"כ וז"ש ומצרים מקברים וגו' כי כל עניני עה"ז הנק' מצרים וכנ"ל הוא רק לפי שעה ואח"כ מצרים מקברים ונאבד מהעולם ובפרט הכבוד והגדולה שהוא בעה"ז שנק' בכור הכה ה' כל בכור כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים ובאלהיהם עשה שפטים כי הכסף והעושר הוא הע"ז בעה"ז וז"ש יעקב הסירו את אלהי הנכר וכו'. ואח"כ נאבד העושר בענין רע וז"ש ובאלהיהם עשה שפטי' ומ"מ מעלת בני ישראל השלימים שאינם ממתינים עד עת התמוטט עניני עה"ז רק כשהוא בתוקף בעושר וכבוד וכל עניני עה"ז בשלימות אז מצד טוב בחירתו מניח ועזוב כל עניני כבוד ועושר ועסקי עה"ז ובוחר בעסק עה"ב ובדרכי תורה על הארץ תישן וכו' וז"ש ויסעו מרעמסס ר"ל שלא נסעו אחר שהי' מתרוסס רק בחודש הראשון ט"ו יום שהו' התגברות כח ע"ז הנ"ל וכמ"ש האלשי"ך דף צ"ד פ' בא וז"ש ממחרת הפסח ששחטו הפסח ויצאו ביד רמה לעיני כל מצרים ר"ל שהי' תאוה לעינים כל עניני עה"ז הנק' מצרים הי' מלא תאוות עה"ז בשלימות ומ"מ יצאו מגדר תאוה זו לידבק ברוחני ואח"כ ראו מצרים מקברים וכנ"ל אבל הם כבר ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסכות ובזה מבואר כמה ספיקו' שזכר האלשי"ך א' ל"ל ויסעו מרעמסס כי נסיעה ראשונה שיצאו ממצרים אין צריך להזכירה שהיא מציאות יציאת מצרים ב' ל"ל הזמן יציאה ט"ו יום וכו' ג' מה זה ביד רמה שהזכיר פה וגם לעיני כל מצרים ד' ל"ל פה ומצרים מקברים וכו' ה' מה ענינו פה ובאלהיהם עשה שפטים ו' כפל ויסעו מרעמסס וכו' ז' תחלה א' ויסעו מרעמסס וגו' ואח"כ א' ויסעו בני ישראל מרעמסס וכו' יעו"ש. ולדברינו מבואר הכל שזה מעלת תואר בני ישראל שויסעו מרעמסס קודם שראוי מצרים מקברים והוא ע"ד אשרי איש וכו' ודרשו כשהוא איש וכו' ומפני שיבה תקום דרשו בזוהר וכו' והבן

ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב, ט). ביאורו כך, לשון נגבה הוא מלשון (יהושע טו, יט) כי ארץ הנגב נתתני דעכסה שפירושו מנוגב. ובאמת הנגבה הוא דרום מורה על מדת חסד, אך כי גם במים יש מדת קר ולח דהיינו הרכבה שלו וקר יורה על הצמצום ולח מורה על התפשטות ולפי זה מלת נגבה רומז על אלו שתי הדרכים שאמרו דהיינו קר ולח. והענין שאברהם אבינו עבד את הבורא ברוך הוא במדת אהבה אך האהבה האמיתית הוא שצריך להתפשט מכל המדות שלו ולעבוד את השם יתברך בכל אבריו ותנועותיו ולא ישאיר לעצמו כלום. והנה זהו עצם הצמצום שמתפשט מעצמותו ונכנס באהבת הבורא יתברך. וזהו עצם ההרכבה כנ"ל. וזהו כונת הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע, דהיינו שנסע ויצא מעצמותו ונתפשט והלך לאהבת הבורא והיינו הנגבה ודו"ק היטב:

או יבואר על פסוק הנ"ל, ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט), ולבאר הכפל לשון הלוך ונסוע הוא על פי הזוהר הקדוש דאברהם עבד את הבורא יתברך מאהבה ונגבה הוא דרום דהוא חסד והיא אהבה עד כאן. וידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא עיין שם. ולכן אברהם אבינו שעבד את הבורא במדת אהבה העיר אהבת ה' כמו שכתוב זרע אברהם אוהבי, מדה כנגד מדה ואם כן בעבודתו באהבה פעל שמשך אהבת השם יתברך אליו. וזה שאמר הלוך ונסוע הנגבה, רצה לומר שנגבה דהוא אהבה כנ"ל בו הלך לה' לעבוד אותו ונסע על ידי זה אהבת ה' אליו וזהו הלך באהבתו לה' ברוך הוא ונסוע שנסע לאהבת ה' אליו ואהבתו לה' הוא מתתא לעילא ואהבת ה' אליו הוא מלעילא לתתא: