חסידות על בראשית יב:יג

ויסע משם אברהם ארצה הנגב כו' ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך כו' ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו כו' מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. יש לדקדק, דזה מיותר אחרי שכבר אמר לו שהביא על ממלכתו חטאה גדולה, ורש"י ז"ל מתרץ זה ופירש מכה שלא הורגלה כו' ע"ש. ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. ויש לדקדק כי התירוץ זה מובן מאליו ומה שאל אבימלך עד שהוצרך לתשובת אברהם. ובפרשת לך לך ויהי כאשר הקריב אברם לבוא מצרימה ויאמר אל שרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואתך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך, פירשו המפרשים במ"ש 'אמרי נא' כי תיבת נא פירושו עתה. וירצה, כי כאשר הקריב לבוא מצרימה לא היה עדיין תוך העיר צוה עליה שתפרסם תיכף היותה אחותו לא תמתין עד אשר ישאלו את פיה במצרים כי שמא לא ישאלוה כלום ובראותה איש ואשה יבינו שאשתו זאת והרגו אותו, עיין באור החיים.

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית יב יא), אמרי נא אחותי את וגו' (בראשית יב יג), ותקח האשה בית פרעה (בראשית יב טו). הנה ענין שרה בלקיחתה לפרעה נ"ל, כי הנה אברהם סמך על הנס שיעשה השי"ת להצדיקת אף שאין סומכין על הנס (פסחים ס"ד ע"ב), אין למדין אפשר משאי אפשר (סוכה נ' ע"ב). והנה חילול השם לא היה בדבר במה שלא מסרה נפשה להריגה, כי סברו שבאמת אחותו היא, והנה אחר כך כשנעשה הנס, אדרבא נתקדש שם שמים מדסמכו על הנס וגם עלתה בידם. אך כשתאמר אשתו היא ויסמוך על הנס שלא תבעל, אז ביני וביני יתחלל שים שמים ח"ו במה שתמסור עצמה לפרעה, והחיוב על הצדיקת הלזו לקדש שם ה', ואי שלא תמסור עצמה ויסמוך על הנס שלא תהרג, מכל מקום חשב דילמא יהרגו אותו והוא לא היה צדיק בעיניו, מחמת שנכנס יפיה בלבו כשראה בבואה שלה במים (תנחומא לך סי' ה'). וזה אמרו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וזה מורה שאינני צדיק לפי שלא היה ראוי להיות נצמח הידיעה כלל מן הראיה, כי מרוב דבקותו בהשי"ת לא היה לו לידע כלל ההפרש בין יפה לאינה יפה, וידעתי זה הוא כמו וידעו כי ערומים הם (בראשית ג ז), שמקודם לא ידעו ההפרש בין ערום לאינו ערום, אם כן לא ידעו שערומים הם והבן, ולכך והיה כי יראו אותך המצרים וגו' והרגו אותי וגו', כי את הצדיקת ובודאי נס יזדמן לך, לכך אין לחוש על ההיפך, לכך אמרי נא אחותי את, ואם כן לא יהרגו אותי, ואין לחוש שמא תבעל, שבודאי יזדמן לך נס, ושמא תאמר שלא תסמוך על הנס, לזה אמר כאן מותר לסמוך למען ייטב לי וחיתה נפשי וגו', והבן כי בזה מיושבים כמה קושיות ודקדוקים. וזה כונת המדרש רבה (ב"ר מ' ו') אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך וכו'. משום דקשה באמת על אברהם אבינו איך בא למדה זו להכיר ביפיה, לזה אמר ששומה מאת ה' היתה כדי שיהיה המאורע כאשר היה, והאבות סימן לבנים.

בדיל דיוטיב לי בדילך ותתקיים נפשי בפתגמייכי. תרגם בגללך (בראשית יב יג) בפתגמייכי, שר"ל בדיבורך. דהוקשה לו הקושיא המפורסמת על אבינו הק', איך אמר כדברים האלה שהסכים שיקחו את אשתו ויתנו לו מתנות עבורה. לזה אמר שכפל לשון הפסוק מתרץ זה, דהנה היה מתיירא פן יעלילו עליו שעשה איזה דבר שלא כדת ויהרגו אותו, כי בודאי אינו מחק נימוסי המלך להרוג האדם על דבר אשתו, רק שהיה מתיירא שבעבור חשקם באשתו יעלילו עליו, על כן צוה שתאמר שהיא אחותו, ואז אדרבה יוחשב מאוד וייטיבו לו. והנה אחר כך כשתגלה האמת, לא יהיה מקום להעליל תיכף כרגע, כיון שכבר הוחשב בעיני המלך והשרים, ויהיה זה להם לחרפה כי יבינו כל העם שהרציחה הוא על דבר אשתו, והנה הגם שבהמשך הימים ימצאו איזה עלילה, עם כל זה כיון שכבר יוחשבו ויהיה להם פתחון פה לפני המלך, אזי הוא תוכל בין דין לדין לדבר עם המלך שתדבר על לב בעלה שיגרשה, וכיוצא בשאר דברים, והמלך יתן מקום לדבריה בכדי שלא יהיה לבוז בעיני ההמון. וזה שתירגם בפתגמייכי, ר"ל בדיבורך. ורצונו לתרגם בגללך, מלשון גלגול, ר"ל שתדבר לפני המלך, שאתה בעצמך תגלגל סיבה שאפטור אותך וכיוצא: