לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃
אגרא דכלה
ומן י"ד איתגריא"ת "בי מכתש"א ולא קריבית לותה. הכוונה תיבה ועת"ה הנה אשתך (בראשית יב יט), דהוה ליה למימר קחנ"ה ולך, מאי ועת"ה הנ"ה אשתך, הכוונה שאמר היא אשתך שלא נגעתי בה, ועל כן קחנה ולך, והבן:
אגרא דכלה
למה אמרת אחותי היא (בראשית יב יט). לכאורה הוא דבר שפתים אך למחסור, כיון שכבר אמר למה לא הגדת לי כי אשתך היא. אך הוא שהרשע הלז התווכח עמו ביותר, ואמר לו לו יהיה שיראת לנפשך לומר אשתך היא, על כל פנים היה לך לומר כי אשת איש אחר היא, או על כל פנים כי זרה היא לך, למה אמרת אחותי היא, ובודאי נתת עיניך בממון להרבות לך מוהר ומתן, ושפט ברשעו כי משפטי הש"י לא צדקו בהכותו מכות גדולות ונפלאות: