חסידות על בראשית יד:כב

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא), על בשר אדם לא ייסך (שמות ל לב). הן אמת דודאי הפשוטו אמת, וכאשר קבלו רז"ל (כריתות ו' ע"ב) פירושו דהסך בשמן המשחה לוקה. אך מה דנסמך לשמן משחת קדש וגו', שדרשו רז"ל (הוריות י"א ע"ב) שהוא יעוד דשמן המשחה כולו קיים לעתיד לבא, ואלא ודאי דיש איזה רמז בהסמיכות לבד הפשוט. והנ"ל בזה, דהא יש לחקור על שהגואל אשר יבא במהרה בימינו, נקרא בפי כל ישראל משיח, הלא דבר הוא דשם זה נעשה לו כשם העצם. ולדעתי משום דבשם זה נרמז מדריגתו ומעלתו של משיח צדקינו, דהא ראיתי באהבת עולם שהקשה למה משיח יהיה נמשח, הא אין מושחין מלך בן מלך (הוריות י"א ע"ב). ותירוץ על פי המדרש שוחר טוב (בתהלים סי' ב' (שוח"ט מזמור ב')) על הפסוק (תהלים ב ז) ה' אמר אלי בני אתה וגו', דבהאי שעתא עביד ליה קב"ה בריה חדשה. ופירש הוא ז"ל שלא יכירו אותו יודעיו ומכיריו מכבר כדי שיכבדו אותו, אם כן כיון שלא יכירו אותו, לא יהיה נודע שהוא בן דוד, לכך צריך משיחה, עד כאן דבריו. ולי נראה דהכי פירושא דהמדרש שוחר טוב, דעביד ליה קב"ה בריה חדשה בהאי שעתא ממש שלא היה עדיין בריה כזו בעולם, דהנה ברא השי"ת מלאכים בשני (ב"ר א' ג'), וברא אחר כך בהמות וחיתו יער, והיינו מן ההיפך אל ההיפך מלאכים כולם רוחניים, בהמות רק גשמיים, וברא אחר כך אדם נשמה שהוא חלק אלקי ממעל גבוה ממלאך מלובש בבהמה, כמ"ש הסמ"ג בהקדמתו. והנה במשה רבינו ע"ה נאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך, זה משה (ויק"ר א' א'), ואין לומר מצד נשמתו נקרא מלאך, דאם כן תמעיט מעלתו ח"ו משאר צדיקים, אלא ודאי דגופו היה מלאך, ונמצא היה בריה חדשה גבוה מעל גבוה מלובש במלאך. והנה במשיח צדקינו המקוים נאמר (ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד, ודרשו רז"ל (ילקו"ש ישעיה נ"ב י"ג, רמז תע"ו) ירום מאברהם שנאמר בו (בראשית יד כב) הרימותי ידי אל ה', ונשא ממשה שנאמר בו (במדבר יא יב) כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבוה ממלאכי השרת שנאמר בהם (יחזקאל א יח) וגובה להם ויראה להם, עד כאן. והנה במה דאמר וגבוה ממלאכי השרת, צריך על כרחך לומר דגופו יהיה גבוה ממלאכי השרת, דהא בכל הצדיקים אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ומאי רבותיה. ונראה דהכי פירושו ונשא ממשה בזה וגבוה ממלאכי השרת, שגופו יהי גבוה ממלאכי השרת, וגופו של משה היה רק מלאך והבן, והיינו בריה חדשה שלא היה עדיין גוף בעולם שיהיה גבוה ממלאכי השרת, והבן זה. ואם כן כל רואיו מכבר יכירו וידעו כי עכשיו נעשה בריה אחרת ואינו בסוג אדם, וכמו במשה דפתאום יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו (שמות לד ל), ואם כן כיון שלא היה בסוג אדם, לא מוכח שהוא מזרע אדם מזרע דוד, לכך צריך משיחה וכו'. ואם כן בשם משיח נודע כל מדריגתו, לכך נקרא בשם זה כנ"ל. ועל פי זה מבואר הסמיכות שמן משחת קדש וגו', דהיינו דכולו קיים לעתיד לבא כדי למשוח בו משיח צדקינו, וקשה למה צריך משיחה, הא בן דוד הוא ומגיע לו המלכות בירושה, ואין לומר מפני המחלוקת כמו דמתרץ הגמרא בכריתות (דף ה' ע"ב) על שלמה שנמשח, דהתינח בלא זכו שיהיה עני (זכריה ט ט), יתכן שיהיה מחלוקת עליו, אבל בזכו דאז וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא (דניאל ז יג, סנהדרין צ"ח ע"א) ואז לא יתכן מחלוקת, אם כן משיחא למה, ולא יתכן לומר דשם משיח הוא רק בלא זכו ח"ו, לזה מתרץ הקרא על בשר אדם לא ייסך אז, כי הוא לא יהיה בסוג אדם, לכך צריך משיחה כמ"ש, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד כא), ויאמר אברם הרימותי ידי אל ה' וגו' (בראשית יד כב), ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם (בראשית יד כג). נ"ל כי ידוע דקיימא לן המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, ומכל מקום טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר כדאיתא בב"מ דף כ"ד ע"א וע"ב, ובחו"מ סימן רנ"ט סעיף ז' בהג"ה עיין שם. ועל פי זה פירש הגאון מו"ה נפתלי הכהן זצוק"ל הפסוק (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, כלומר לעת שימצא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, פירוש שאפילו אם יציל מן הנהר יחזירנו. ולפי זה היה כל הרכוש של אברהם מן הדין, רק ממדת חסידות רצה אברהם להחזיר, והנה אברהם קיים כל המצות אפילו דרבנן כאמרם ז"ל (יומא כ"ח ע"ב) אפילו עירובי תבשילין, והנה קיים בודאי מעשר כספים, והנה בכזה חישב איך יעשה אם לא יחזיר, הרי ממדת חסידות ראוי להחזיר, ואם יחזיר איך יבטל מצות מעשר בשביל מדת חסידות, הלא כיון שמן הדין הוא שלו כבר נתחייב במעשר, והיה עולה על הדעת שיתן מעשר והשאר יחזיר ודי בזה חסידות, או שיתכוין מתחלה שאינו רוצה לזכות ואם כן לא נתחיב במעשר, והבן. ועל פי זה נ"ל להוסיף נופך על דברי הגאון הנ"ל בפסוק על זאת יתפלל כל חסיד וגו', דלדידיה קשה דהוה ליה למימר רק לשטף מים יחזירנו. ולפי מ"ש אתי שפיר, דהכונה אליו לא יגיעו מעיקרא שיתכוון שלא לזכות בו כלל, ואי הכי לא נתחייב במעשר, דלא כל חסיד יכול ליתן משלו כמו שעשה אברהם כמו שיבואר, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. והנה אברהם לא רצה לחסר מצות מעשר בשום אופן ונתן מעשר משלו למלכי צדק, והנה מלך סדום אמר והרכוש קח לך, והשיב לו אברהם אם כי שלי הוא, מכל מקום הרימותי ידי אל ה' לקדש שם שמים אם אקח מכל אשר לך וגו', ואם כן יעלה על הדעת דמכל מקום המעשר ינכה לו, לזה אמר לא מבעיא שלא אקח, אלא גם זו שלא תאמר אני העשרתי וגו', כי המעשר שנתתי שהיא סבה להתעשר כמו שדרשו (שבת קי"ט ע"א) עשר (דברים יד כב), בשביל שתתעשר, לא אנכה לך שלא תאמר אני העשרתי וגו' רק משלי הוא, והבן זה כי אין וותרנות כמוהו, ואמר אברהם במכוון למלך סדום בלשון זה, להודיעו שאין עניות מן הצדקה רק אדרבה עשירות, ואולי ישמעו אנשי סדום וישובו מדרכם הרעה, ויחזיקו יד עני ואביון ולא יאבדו כי בצדקה ינצלו, והבן.

הרימותי (בראשית לט טו). ג' במסורה, הרימותי ידי (בראשית יד כב). הרימותי קולי. הרימותי בחור מעם (תהלים פט כא). י"ל כי מצינו תקנה ליצר הרע המתגבר עליו לישבע ליצרו, כמו שמצינו בבועז שאמר חי ה' שכבי עד בוקר (רות ג יג), ואמרו רז"ל (ויק"ר כ"ג י"א) ליצרו נשבע. ויש תקנה אחרת לצעוק, כהאי מעשה דרב עמרם חסידא (קידושין דף פ"א.). והנה מצינו שם בהאי עובדא דאמרו ליה קא מכסף מר, אמר להם מוטב דאיכסף בעלמא הדין וכו'. וראיה לדבר זה דאין לחוש לבושה ולומר חילול שם שמים יש בדבר, דאדרבה קידוש שם שמים הוא מדוד המלך, דמצינו (במסכת יומא דף (כ"ז) [כ"ב] ע"ב) דשאול באחת ולא עלתה לו שנדחה מהמלוכה, ודוד בשתים ועלתה לו, ולא נדחה ונתרומם ויבחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו למשיכת המלוכה על עמו, משום ששאול בוש להודות על חטאו והתנצל את עצמו, ודוד לא בייש עצמו ואמר תיכף חטאתי ולא עשה שום התנצלות, וכן ראוי להיות. ואם זה אחר החטא, על אחת כמה וכמה קודם מעשה החטא שאין לחוש על הבושה כדי להציל עצמו מן החטא, דמוטב להיות שוטה כל ימיו ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ב"ה וב"ש (עדיות פ"ה מ"ו). והיינו דברי המסורה, תקנה ראשונה להתגברות היצר הוא לישבע ליצרו, והיינו הרימותי ידי הנאמר באברהם (ב"ר מ"ג ט'), תקנה הב' הרימותי קולי, כמו ברב עמרם חסידא ולא לחוש לבושה בעלמח הדין, וראיה לדבר הרימותי בחור מעם זה דוד ושאול נדחה, וקל וחומר הדברים כנ"ל.