חסידות על בראשית יז:טו

החנוכי (במדבר כו ה). עיין רש"י (ד"ה משפחת) עד וזה הוא שמפורש על ידי דוד (תהלים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל וכו', עיין שם. והנה יש להבין איך נרמז עדות זה בשם יה דוקא. והנ"ל על פי מה שפירש האלשיך בפסוק (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם וגו'. כי ישראל שורשן מאברהם ושרה, ושניהם לא היה להם כח ההולדה, אך האב המוליד את ישראל, הוא אות ה"א משמו יתברך שניתוסף באברהם, לומר אברם אינו מוליד אברהם מוליד (ב"ר מ"ד י'), ואם המולדת היא גם כן ה"א, שנשתנה משרי לשרה (בראשית יז טו). והנה מבואר בספרים כי היו"ד של שרי נחלקה לשני ההי"ן, והבן. וידוע דמקור המחצב יקרא בשם צור, והנחצב בשם סלע ואבן. ולפי זה מקור המחצב של כח ההולדה היא היו"ד, וכח ההולדה בעצם היא הה"א, והכפל אינו מן החשבון רק חלוקי אותיות, נמצא מקור המחצב של כח לידתן של ישראל וכח הלידה הם י"ה. והיינו שבטי יה, כמו שהשבטים נפרדין ונאחזין מגוף האילן, כך הם נפרדין ונאחזין משם יה, ולכך נכתב שם יה במשפחתן להורות שהם בני יה, וממנו יצאו ולא מעם אחר. וזה הפירוש (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה, והבן כי נכון הוא בס"ד.

אֲבָל צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִרְאוֹת לְהַמְתִּיק זֶה הַדִּין, כִּי הַדִּינִים הֵם מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵילֵךְ מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יַמְתִּיק אֶת הַדִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִצְחָק. כִּי יִצְחָק הוּא בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים. כִּי יִצְחָק נוֹלָד מִשָּׂרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁנִּקְרֵאת שָׂרָה עַל שֵׁם שֶׁשָּׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא.

ועל פי זה יובן שבפרשת לך לך קודם שמל אברהם אבינו הבטיח לו השם יתברך שתלד לו שרה את יצחק כנאמר (בראשית יז, יט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן וכו', כי מצות שעשה אברהם אבינו עליו השלום אחר המילה הם היו זכים וצלולים שהיה נימול כבר והשם יתברך לא רצה לנכות ממצות שיעשה אחר המילה שרצה הקדוש ברוך הוא שמצות אלו שהם זכים וצלולים יעמדו ויתקיימו לדורות להגן על כל זרע ישראל לכן הבטיח קודם המילה שעל ידי זה לא ינכה ממצות שעשה אחר המילה, כי הוא הבטיח לו קודם המילה שיהיה לו יצחק והשם יתברך כביכול קיים הבטחתו והבן: