חסידות על בראשית יז:יז

ובזה נא"ה פסוקי הפרשה. הנה בענין הנס הזה שנעשה לאברהם ושרה הוא ג"כ כאמור, שהלל והודות לה' ע"ז אין לתאר כי אם בשם חסד וכמאמר יודו לה' חסדו, אבל לא להגדיל הענין על צד פלא ונס, רק בהיותם מספרים לבני אדם אז יזכרו בשם נס ופלא. לכן בפרשת לך לך גבי מה שכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר כו' פירש"י ז"ל כך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי כו', ולא כתב הנעשה נס זה לאחר, אלא שהוקשה לרש"י ז"ל דהא אברהם אמר זאת אל לבו בינו לבין קונו ואיך יפליא הדבר. לכן פירש"י ז"ל שלא הפליא גוף המעשה, רק הזכירו בחסד מאתו. אלא לפי שלכאורה אין לידת בן כל כך חסד כיון שהוא דבר הנהוג לכל באי עולם ולא תהו בראה, לזאת אמר אברהם אבינו ע"ה שהוא חסד גדול דהא שאר אנשים בני מאה לא נעשה להם חסד זה, והגדיל החסד אבל לא תיאר הדבר ההוא בשם נס כלל. ושרה אמנו, באמת גם היא לא לגלגה ח"ו אלא שמחה כאברהם, רק הקפידה היה אשר בינה לבין קונה תיארה הדבר על צד הנס. וזש"ה ותצחק שרה בקרבה לאמר, ר"ל שמה שראוי לאמר לפני אחרים ולא בקרב איש ד"ז עשתה שרה בקרבה מה שחשבה בלבבה הלל לה' אחרי בלותי כו' ואדוני זקן כו' שזה אין נכון רק כשמדברים לבני אדם. ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר, אשר ראוי הוא רק לאמר, דהיינו מה שאמרה אף אמנם כו' היפלא מה' דייקא דבר ר"ל שבערך אל ה' אין ראוי כלל לתארו בשם נס ופלא והבן.

ויאמר ה' אל אברהם למה זה וכו' ואני זקנתי (בראשית כו, יג). פירשו חכמינו ז"ל שהשם יתברך ברוך הוא שינה מפני דרכי שלום. ולכאורה יש להבין למה הוצרך לשנות שלא יתרעם אברהם אבינו עליו השלום באומרה ואדוני זקן, איזה צד תערומת שייך על אומרה ואדוני זקן, הלא אברהם אבינו בעצמו אמר (בראשית יז, יז) הלבן מאה שנה יולד. והנראה דבאמת שרה שאמרה אחרי בלותי כו', לא היתה כוונתה שלעת זקנתה לא תלד רק כוונתה היתה אם השם יתברך ברוך הוא וברוך שמו גזר אומר ליתן לי בן למה נתן לי אחר זקנתי למה לא נתן לי זה הבן מקודם. ואי מטעם דאמרו חכמינו ז"ל (חולין ס:) שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים שרה אמנו היתה במדת ענוה באמת שהיה בדעתה שהיא יותר שפילה מכל העולם ומכל שכן שלא החזיקה עצמה לצדיקת וכיון שכן לא עלה על דעתה כלל שהשם יתברך ברוך הוא מתאוה לתפילתה גלל כן אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה, כוונתה היתה למה לא היה לה מקדם כיון שלפי דעתה לא עלה כלל על לבה שהשם יתברך מתאוה לתפילתה. אמנם דמה שאמרה ואדוני זקן, למה לא הוליד מקדם על זה שפיר יקשה דהשם יתברך מתאוה לתפילתו והאיך לא עלה על לבה שאברהם אבינו הוא צדיק גמור שהשם יתברך מתאוה לתפילתו. ולהכי שינה הקדוש ברוך הוא ואמר ואני זקנתי, שלא יפלא בעיני אברהם אבינו בשלמא על עצמה החזיקה במדריגת ענוה אבל על אברהם מאי קשיא לה ואדוני זקן, ולא מקודם שהשם יתברך מתאוה לתפילתו והבן:

ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי הבטן (בראשית ל ב). ופירש רש"י (ד"ה אשר) אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני. וכבר תמהו הלא אמרו (ב"מ נ"ט ע"א) הזהר באונאת אשתך וכו', עיין בספר בנין אריאל ותמצית דבריו על פי רש"י בפרשת ואתחנן (דברים ג כג, ד"ה ואתחנן) דצדיקים אינם מבקשין אלא מתנת חנם. וידוע דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא (מו"ק דף כ"ח.). וכתבו התוספת (שבת קנ"ו ע"א, ד"ה אין) דעל ידי זכות גדול יוכל המזל להשתנות. ולפי זה בצדיקים שאין מבקשין אלא מתנת חנם, אינו בדין להתפלל על בנים, כי במתנת חנם לא ישתנה המזל. ואמנם במדרש נתנו טעם למה אין הצדיקים רוצים אלא מתנת חנם, כדי שיניחו שכר צדקתם לבניהם אחריהם. ולפי זה זה שהשיב יעקב אבא לא היה לו בנים, לכך היה מתפלל על בנים שהיה לו לתלות במעשים טובים, דאחר שלא היה לו בנים לולי תפילתו, למי יניח זכותו. אבל אני יש לי בנים, וצריך אני להניח זכותי להם, ועל ידי מתנת חנם לא יוכל להשתנות המזל, עד כאן דבריו. והנה על פי דבריו נראה לי לבאר הפסוק (בראשית כה כא) ויעתר יצחק וגו' כי עקרה היא, מלבד פרושי שפירשתי כבר. וגם לפרש מה שאמר אברהם כשהבטיחו השי"ת על לידת יצחק, לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית יז יח), דהוא תמוה מאד דנראה כהעדר אמונה ח"ו, כאדם האומר לחבירו תרויח אלף פרחים, וזה משיב הלואי שלא אפסיד, והיינו משום שפג לבו מלהאמין בריוח זה, והוא היפך התרגום אנקלוס שתרגום בקרא שלפני זה (בראשית יז יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק, וחדי, והבן. גם יש להבין הכפל (בראשית טו ב-ג) ויאמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו' (בראשית טו ג) ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע. דלמה זה, הלא היה די באמרו ואנכי הולך ערירי. אמנם יתבאר על פי האמור דמקודם כשהיה עקר לגמרי התפלל על הזרע באמרו מה תתן לי וגו', ושמא תאמר כי לזה צריך זכות גדול ואין לצדיק לבקש רק מתנת חנם, לזה אמר הן לי לא נתת זרע, ר"ל דאיני דומה לצדיק אחר, דאחר אינו מבקש רק מתנת חנם כדי שלא יגרע זכותו מבניו, אבל לי לא נתת זרע והנה בן ביתי וגו', ואם כן מה אפסיד, ומדוייק מאד תיבת הן, והבן. אבל אחר כך שהיה לו בן, שוב לא היה מתפלל מטעם הנ"ל. והנה כשהבטיחו השי"ת, שמח מצד אחד ודאג מצד אחד, והיינו ויצחק וחדי הלב כתיב, ששמח על החסד הגדול שנעשה לו חוץ לטבע, אבל ויאמר, כי מזה נמשך אמירה אחרת שהיא דאגה לו ישמעאל יחיה, ותרגומו יתקיים, כי דאג על שיגרע זכותו ולא יהיה לישמעאל במה להתקיים. לכך השיב לו השי"ת (בראשית יז יט-כ) אבל שרה וגו' (בראשית יז כ) ולישמעאל וגו'. והנה לפי זה לא יתכן להתפלל רק מי שאין לו בנים כלל, אבל מי שיש לו כבר בן אחד, לא יתכן להתפלל על השני כנ"ל. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל ויעתר יצחק לה' וגו' כי עקרה היא, ולא היה לו בן כלל, לכך התפלל כי אין לו מה להפסיד, ויעתר לו ה' כי לזה צריך זכות גדול, לכך לו ולא לה כי הוא צדיק בן צדיק כפירוש רש"י (ד"ה ויעתר), ונפיש זכותיה, והבן. ועל פי זה יש לפרש באופן אחר מה שהשיב יעקב לרחל בלא זה הקדמה, שהצדיק אינו מבקש רק מתנת חנם רק כפשוט', דהא מבואר מפסוק ויעתר דלזה צריך תפלת בן צדיק, לכך אמרה רחל הבה לי בנים כי בדידך תליא, ואם אין מתה אנכי, כי אבי הוא רשע ועובד אלילים, והשיב אבא לא היו לו בנים כלל, על כן הועיל זכותו כי היה הדבר נוגע לו, אבל אני יש לי בנים, ואף שאתפלל, מכל מקום אין כאן רק זכותך כיון שרק אתה צריכה לכך, והבן. ועוד יש לפרש באופן אחר, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), ומי יודע הבא אחריו אם יהיה צדיק או רשע, על כן לכאורה הוא טעות להתפלל על בנים, דאולי יהיו רשעים ונח להם שלא נבראו, אך אם לא קיים מצות פריה ורביה, יתכן להתפלל כדי לקיים המצוה, והוי כמו מה דמפקדת וכו' (ברכות י' ע"א), אבל זה שכבר קיים שטות הוא, דאולי הוא לרעתו. ועל פי זה יובן מאמר יעקב לרחל אבא לא היו לו בנים, על כן התפלל כדי לקיים המצוה, אבל אני יש לי בנים וכבר קיימתי המצוה, דקודם מתן תורה היה די בשני זכרים כבית שמאי (יבמות ס"א ע"ב) (וכמ"ש לעיל בפרשת תולדות), על כן לא יתכן לי להתפלל כי מי יודע מה יולד, והבן.