וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃
מאור עינים
ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו׳ איתא במדרש זה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק כשנולד יצחק נתעורר שמחה בעולם שמים וארץ ומזלות היו שמחים שנאמר (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ ואין בריתי אלא יצחק שנאמר (בראשית י״ז, כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק. והנה להבין הענין נקדים פסוקי פרשת וירא (שם י״ח, י״ב-ט״ו) ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה וגו׳ היפלא וגו׳ ותכחש שרה וגו׳ ולהבין הפסוקים הללו כי לכאורה יפלא מה זה ועל מה זה לא האמינה שרה על בשורת הזרע ומהו הענין שצחקה היתכן ששרה אמנו שהיתה נביאה ובלת רוח הקודש כמו שאמר הכתוב (בראשית כ״א, י״ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואמרו רז״ל לרוח הקודש שבה ולמדו מזה שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות ואיך לא תאמין היא על בשורות והבטחות המקום וגם מה שכתוב אחר כך ותכחש שרה וגו׳ לכחש נגדו יתברך שאמר למה זה צחקה שרה וגם להבין דברי רז״ל שאמרו שינה הקב״ה מפני דרכי שלום לומר ואני זקנתי אף שהיא אמרה ואדני זקן ומה דרכי שלום הוא ומה היה מחלוקת והעדר השלום אם היה אברהם שומע הדרכים על אמתתן שאמרה עליו שהוא זקן:
מאור עינים
אך סוד הענין הוא דכבר כתוב אצלנו במקום אחר על פסוק ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים מתחלה עלה במחשבה לבורא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיוצא ממה שמבואר שם כי הוצרך להיות דווקא כך להיות עולה במחשבה לבורא במדת הדין ואחר כך לשתף עמו מדת הרחמים עבור כי בנין העולם היא על ידי חסד כמו שאמר הכתוב (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה וחסדו הגדול יתברך לא היו יכולים הנבראים לקבלו בלי דבר מה שיצמצם חסדו הגדול עד שיתגלה רק כפי מה שיוכלו לקבלו לכך נברא העולם על ידי ששיתף מדת הדין למדת הרחמים שמדת הדין מצמצם את הרחמים והחסד לעכבו מבלי שירד יותר מכח קבלת המקבלים שלא היה בנין העולם כלל מגודל הופעת החסד והיה מתבטל ממציאות אם לא צימצום מדת הדין באופן ששיתוף מדת הדין במדת החסד הוא גם כן חסד מפני שהוא גם כן קיום העולם שלולא הדין לא היה פעולת החסד יוצא לפועל על ידי ביטול המציאות שלא היה כח בנבראים לקבלו והוא היה מתקת הדין והתכללותו בחסד לצורך קיום העולם ולא היה שינוי רצון ח״ו אלא שהוצרך להיות כך. ולכך כתיב בהבראם שהוא אותיות באברהם למפרע להורות על כוונה זו שבריאת העולם היה על ידי אור ישר ואור חוזר כמבואר שם שאברהם כסדר הוא בחינת אור הישר ומה שאין כן למפרע הוא להורות על אור החוזר שאמר לעולמו די לצמצם את החסד הישר שלא יתפשט עד בלי די. וכמו שבריאת עולם היה על ידי חסד וגבורה לכוונה הנ״ל כמו גם כן כל הנהגות הבורא ברוך הוא יתברך בעולם הוא כן שמקודם שבא איזה חסד בין בכלל בין בפרט אפילו לאדם אחד צריך להיות תחלה צמצום הבא מצד הגבורה לצמצם השפעת החסד בכדי שיוכלו לקבלו וכן באדם הרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך בדרכיו להתדמות למדותיו של קונו צריך להיות גם כן שיהא לו מדה המצמצת את החסד. ולהבינך זה דנודע סוד פתיחת התורה בבי״ת שהיא לשון בית שהבית מצמצם את מה שבתוכו כמו כן התורה שנקראת תורת חסד צריכה להיות לה מדה המצמצמת בכדי שיוכל לקבלה והמדה המצמצמת התורת חסד היא היראה שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו שהיראה מצמצמת את התורת חסד עד שהתורה תביאנו לידי מעשה ולידי פרי העובדא שאם אין לו היראה המצמצמת את התורה שנקרא חסד אין כח להמקבל לקבלו בכדי שתפעול בו פעולתה שהוא לבוא לידי מעשה ולידי קירוב לבורא יתברך מגודל הופעת אורה נתהוה ביטול מציאת פעולתה ועל ידי היראה שהיא בית נצמצם אורה שאינו מופיע לו אלא עד כדי קיום פעולת חסדה שעל ידי התורה יתפעל פעולת כוונת השם יתברך שהוא לשמור ולעשות. כמאמר רז״ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד שהוא כמ״ש שהיראה נקראת דירה ובית על שם כח המצמצם שהיא מצמצמת לו התורת חסד עד כדי שיעור שצריך לקיים ולהוציא פרי מעשה להביא אותה לידי עובדות ועל כן חבל על דלית ליה דרתא בחינת בית שהיא היראה ותרעא לדרתא עביד כי מאחר שאין לו בית לצמצם בכניסתו לשער התורה הוא נכנס לקמום שאינו מוגבל בו עד שיפעול בו פעולת כוונת הבורא יתברך בנתינת התורה לישראל שהיא לשמור ולעשות והוא אינו יכול לשומרה מאחר שהתורה שלו אינה מוגבלת כפי שיעור הצריך לו להתהוות מציאת פעולת התורה. ועל כן הוא פתיחת התורה בב׳ שקודם חכמתו צריך לבוא לבחינת בית שהיא היראה שאז על ידי שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת פירוש תבוא לכלל קיום כאמור וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת כי נתהווה על ידי גודל התפשטות החסד של תורה מבלתי המצמצם ביטול מציאות התהוות הפעולה ואינה מתקיימת ח״ו וכשיש לו בחינת בית תחלה שהוא בחינת פתיחת התורה אז יוכל לקיים גם כן על ידה מצות הכנסת אורחים שהוא להורות להם הדרך ילכו בה ולהאכיל מפרי עץ התורה שהוא משיג דהיינו לקרב בני אדם זולתו על ידי התורה שבהשגתו לדרך ה׳ כפי מה שהן צריכים לפי שיעורן לפעול על ידו פעולת המעשים וכל זה על ידי שיש לו היראה בחינת בית שמופיע להם ומצמצם להם את חסד התורה עד כדי שיוכלו לקבלו על ידי שאצלו היא התורה בבחינת בית שהיא היראה מה שאין כן אם אין לו בחינת בית שהוא היראה להיכן יביא את האורחים כי על ידי שאין בו דבר המצמצם את דבורי התורה היוצאין מפיו אין בו כח לצמצם את התורה של חסד עד כשיעור שיוכלו המקבלים לקבלו שיביאו לידי פעולת העשייה ונתהווה ביטול מציאות שאין פעול על ידה שום פעולה וכשיש בו היראה בחינת בית כאמור יוכל להביא לתוכה אורחים לשעבדם לתורה כמו שכתוב (בראשית י״ב, ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא על ידי הצמצום שהוא הבית. וזהו את בריתי אקים את יצחק (שם י״ז, כ״א) שהתורה נקראת ברית וקיום הברית שהיא התורה היא את יצחק פירוש עם יצחק הוא היראה והצמצום שעל ידו נעשה קיום לתורה וכמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לכחמתו חכמתו מתקיימת שיוצא מכח אל הפעול לבוא לידי עובדא ולסוד זה היא עקידת יצחק על ידי אברהם כי אברהם אבינו ע״ה המשיך מדת החסד מלמעלה לבני דורו כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ״א, ח׳) אברהם אוהבי שנמשך על ידו מדת החסד והאהבה לעולם אך לגודל הופעת אור החסד היה ביטול מציאות הפעולה לכך היה המשכת הגבורה שהוא פחד יצחק היראה העליונה שנמשכה על ידי יצחק לעולם בכדי שיתקיים פעולת החסד שכבר התחיל אברהם להמשיך שעל ידי פחד יצחק צמצם החסד בכדי שיוכלו המקבלים לקבלו. אך שהוא צריך להתכללות להיות נכללים הגבורות בחסדים לכך נצטווה אברהם אביו ע״ה על העקידה שהוא לשון התקשרות שעל ידי שמעורר אברהם בעצמו מדת אכזריות ממדת פחד יצחק עבור אהבתו של הבורא יתברך נתכלל מדת יצחק גם כן באברהם וכאמור אצלנו במקום אחר באריכות מזה והרשעים ברשעתן מפרידים כביוכל התכללות הגבורות מן החסדים ומפילים את עצמם ואת העולם ברוע הדינים המסתעפים ממדת הגבורה שהם דינים נפולים ממדת הגבורה העליונה והצדיקים על ידי שמגביהים את אצמן עם הדינים ושרשן ומכללין אותן בחסדים אדרבה הוא להם לסעד ולעזר וכמו שאמרו שהגבורות שהם ממדת פחד יצחק מצמצמין להם החסד אל בכדי שיוכלו לקבלו וזה בעסק התורה ובכל הנהגת העולם:
ישמח משה
עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי אמרם (כתובות דף ע"א ע"ב) כי לעתיד תהיה ככלה בבית חמיה, ועל פי הגמרא בפרק הוציאו לו (יומא דף נ"ד.) על הפסוק (במדבר ד ה) ולא יבואו לראות כבלע וגו', אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאת לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. ועל פי שמפרשין הפסוק (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, אף שאין בעל הנס מכיר בניסו (נדה ל"א ע"א), הכלל בזה כי מתנהג הכל בניסים נפלאים רק מכוסה בטבע, וידוע דהנס הוא קרבת אלהים, כמו שפירש בעקדה (מאמר ראשון פרק כ"א) הפסוק (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו'. והנה כעת קרבת אלקים מכוסה ולעתיד יתגלה במהרה בימינו, ולכך עולם הזה דומיה דאירוסין שהקרבות מכוסה, ולעתיד דומיא דנשואין, והבן. והנה כעת יש גם כן התגלות, על פי שמפרשין רז"ל (שמו"ר ט"ו ב') בפסוק (תהלים נז ג) אקרא לאלקים עליון וגו', ועל פי מה דקיימא לן (עיין ש"ך יו"ד סי' קפ"ט ס"ק י"ג) שיפורא גרם, וזה נתבאר בחכמת הטבע ויוכל להתברר לעין כל, ועל פי מה שישבתי קושית הבית שמואל על מהר"י מינץ (באה"ע סי' ד' ס"ק י"ט), דפריך הגמרא (ר"ה י"א ע"א) בשורת שרה אימת היה, אלא דקאי בחג וקאמר למועד (בראשית יז כא), בשיתא ירחי מי קא ילדה. מאי פריך, הא הוי זיי"ן חדשים למאן דאמר שיפורא גרם, עד כאן. דלא קשה מידי, דזהו לאחר מתן תורה דהטבע משועבדת לישראל, אבל לא קודם לכן, אם כן אז לא הוי שיפורא גרם והבן, והרי להדיא מבואר במדרש הנ"ל שלא נמסרה הלבנה לישראל רק באמירת החדש הזה לכם, אבל לא קודם לכן, עיין עליו. וגם פירשתי הפסוק אקרא לאלקים עליון וגו' באופן נאה, ויש לצרף לזה דברי השבט מישראל בפסוק (תהלים עג כח) ואני קרבת אלקים לי טוב, והיינו בעולם הזה נמסר רק הלבנה ולעתיד יומסר הכל, והמשכילים יזהירו וגו', ר"ל שהזוהר הוא הכח הניתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, ושם משטרם בארץ כי הזוהר הוא המתפשט, כי מנהיג יקרא בשם אור כמו תורה אור (משלי ו כג) והבן, ואז הכח הלז יהיה ניתן למשכילים ומצדיקי הרבים, שהם ימשלו בפומבי, והבן.