חסידות על בראשית יח:יג

ולדידי אתי שפיר, דלכך אמת מהנמחקין, דלפעמים נמחק מקמיה שלום, דהיינו פעולת האמת שעל כן נקרא כן, נדחה מקמיה עשיית השלום, שעל זה נקרא שמו שלום כמ"ש התוספת, ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא בתמיה, דהיינו השם שנצמח מהפעולה, לא עדיף מהפעולה עצמו, וכיון שהפעולה נדחית, לפעמים גם השם אינו מאינם נמחקין, ואף הקב"ה שינה מפני דרכי שלום אצל אברהם במאמר ואני זקנתי (בראשית יח יג), כמו שמבואר בדברי חז"ל (יבמות ס"ה ע"ב), (ע"כ לא אקרי הכי, וממילא דאין איסור להזכיר בבית הכס', מה שאין כן עשיית השלום שאינה נדחית), כנ"ל ברור. ומהאי טעמא נ"ל שמשום זה השין יש לה למעלה ג' ראשים, ולמטה חד כרעא, דהא אמרינן בשבת פרק הבונה (שבת) דף ק"ד ע"א ומאי טעמא שקרא קאי אחדא כרעא, ואמת מלבן לבוני, עיין שם פירוש רש"י (ד"ה אחד), קושטא קאי שקרא לא קאי, עד כאן. והנה כל דבר שיש לו מעלה ומטה, דהיינו שיש בו דרך לעלות בו למעלה אורח חיים, ויש בו דרך לרדת למטה לבאר שחת. והנה זה השקר יוכיח שהוא מגונה מאד, כמו שנאמר (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, עם כל זה כשעושה לשם שמים כגון מפני דרכי שלום, משובח. לכך למטה אחד כרעא קאי, אבל למעלה דהיינו העולה בו בדרך העולה מעלה בית אל, יש לו ג' ראשים, דהיינו דמתקיימין על ידי שלשה עמודים שאמרנו חסד וצדק ושלום, וכשם שהשין רומז על שקר, ככה רומזת על שלום. וזה גם כן רמז דבמקום שלום, אף שקר מותר כנ"ל.

ויאמר י"י וכו' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי וכו' (בראשית יח יג). כתב רש"י ז"ל (והוא מחז"ל (ב"מ פ"ז ע"א)) שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן (בראשית יח יב). והדבר הזה יתמה לבב אנוש איך אפשר הדבר שהש"י יאמר דבר שלא היה מעולם, אפילו אם נאמר מאה פעמים מפני השלום שינה, לא יכיל הרעיון ולא יתקבל בדמיון השכל אפשרות הענין הזה. ונ"ל לבאר היטב הדבר על פי חקירות הפלסופים האלקיים: דהנה רבו המתפלספים אשר הכחישו מציאות הנפלאות בשידוד המערכה שלא בטבע, וטעמם שלא יתכן לפועל האמיתי הבורא כל במאמרו, שלא יהיה לפעולתו סדר קבוע בל ימוט לעולם ועד, ואמרו שיותר כבוד להבורא ית' שתהיה הטבע מתנהגת לעולם בטבעה וסדרה אשר סדרה הבורא בעת הבריאה, על כן מהקדמה המוכחשת הלזו נמשך להם מבוכות רבות בדברי התורה והנביאים המספרים במפלאי י"י, והוציאו הפסוקים מפשטן לא באלה חלק יעקב. וכבר הכה על קדקדם הרב הגדול מהר"ל בהקדמת הגבורות, ותוכן דבריו לתרץ קושייתם שהבורא ית' סידר מבראשית הנהגה הטבעיות בעולם הטבע ברצונו המלובש בו, וסידר הנהגה הניסיות מהעולם הנבדל, ויש לכל אחד סדר, ואם כן לא יקרא לשידוד המערכה הנהגה שלא כסדר, (אם תרצה לרוות צמאונך עיין נא בדבריו כי העמיק מאד בענין ההוא, ודבריו מתוקים מדבש ואני לקצר באתי כי דבריו מצויין בפי כל). ומעתה נבא אל הביאור באפשר לפרש דזהו שצחקה שרה לאמר אחרי בלותי וכו', ואם כן הוא שלא כטבע, "ואדוני "זקן רצ"ל על השי"ת שהוא אדוני, ובודאי הוא זקן דהיינו הוא הוא שברא העולם והוא עד היום, ואם כן יחשב ח"ו לחסרון שידוד המערכה, שיהרס מלאכת המערכת אשר פעל ועשה שדבר כזה יארע אם יעשה אומן אחד מלאכה, ואחר כך יבא אחר ויהרס מלאכתו הראשון, אבל אדוני השי"ת זקן הוא היה והוא הוה כעת, בודאי אין מהראוי שיהרס מלאכתו, רק יהיה הכל בהנהגת הטבע כסדר. (ונקדים עוד לפי דברי מהר"ל שיש לכל אדם מהנהגת סדר מיוחד ידוע הוא הנהגה הניסיות באה משם הויה המהווה כל הויות, בלי התלבשות בטבע המתנהגת בשם אלקים בגימטריא "הטבע או משם אדני. והנהגה הטבעיות הוא משם אלקים או אדני המלובש בו השגחתו ית' המהווה כל הויות, והדברים ידועים למשכילים. והנה זה שאמרה ואדוני זקן, צירוף הוא"ו יורה על התלבשות הויה "אל "אדני, והבן. וז"ש השי"ת למה זה צחקה שרה וכו' האף אמנם אלד ואני זקנתי, האיך יהיה באמת זה הדבר שאלד "ואני "זקנתי, ר"ל השי"ת אמר זה כביכול על עצמו שאמרה שהשי"ת כביכול "זקן, והוא הוא עתיק יומין שפעל כל, ואיך יתכן שישדד ויהרס מלאכתו בטבע שפעל, הנה התחיל השי"ת מאמרו בדברי אמירת שרה שמדבר אל עצמה, והסיום של המאמר הוא בלשון שאומר השי"ת כביכול על עצמו עבורה ואני זקנתי, מה שאין כן שרה דברה כל מאמרה בנסתר נגד השי"ת, באמרה ואדוני זקן נגד הש"י כביכול. וזה הוא שאמרו רז"ל ששינה כביכול מפני השלום, כי יש לפרש פשט מאמרה גם כן על אברהם, על כן כביכול שינה השי"ת דיבורה בלבד, ופירוש מאמרה שאמרה ואדוני, כוונתה עלי דהיינו "ואני "זקנתי, והמ"י כי אי אפשר להטעים הדברים בכתב. והנה אמרו "ואני, הוא גם כן צירוף הוי"ו אל "אני, צירוף הויה אל אדני כנ"ל. וזה שסיים מאמרו ית' היפלא מי"י דבר וכו' (בראשית יח יד), ור"ל אם זה הוא לפלא בהנהגת הטבע שהוא "מאלקים או "מאדני, בהתלבש והצטרף בתוכם כח הויה ויוחשב זה לשינוי הסדר, אבל היפלא מי"י דבר, ר"ל האם יוחשב זה לפלא מהויה מהסדר הניסיי המסודר מהויה מעולם הנבדל מבלי התלבשות "באדני, ואם כן לא יוחשב זה לחסרון ולהריסה ח"ו מעשי ידיו, כי הוא סדר בפני עצמו סדר נכון כמ"ש הרב הנ"ל, והבן הדברים האלו על מתכונתם ויונעם לחכך:

ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בראשית יח יב), ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (בראשית יח יג). פירש רש"י (ד"ה ואני) שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן. כבר עמדו על זה כל חכמי לב הלא חותמו של הקב"ה אמת (שבת נ"ה ע"א), ועיין במפרשים. ועוד יש לדקדק על מה שנאמר כאן ב' פעמים לאמר, דלכאורה שפת יתר הם, כי איננו אמירה לזולתו. עוד יש לדקדק מה שצחקה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה, ופירש רש"י (ד"ה עדנה) וסת נדות. הלא כבר ראתה שפירסה נדה. והנ"ל בזה שהיא לא ידעה שזה המבשר הוא מלאך, רק שסברה שהוא איזה אורח רמאי, וכששמע שפירסה נדה מחמת שלחם לא הביאה והוא גם כן פלא, על כן אמר כך, אבל מכל מקום חשבה שזה שקר, דפריסת נדה שכיח לעיתים רחוקים אף בזקנות על דרך מקרה והזדמן, אבל הלידה היא חוץ לטבע וכדכתיב (בראשית יז יז) הבת תשעים תלד. והכי פירושו ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי וגו', ר"ל משום שראה שאחרי בלותי היתה לי עדנה שפרסה נדה אמר כך ורמאי הוא, ואדוני זקן דבן מאה כאלו עבר ובטל מן העולם (אבות פ"ה מי"א), ושכלו חלש לכך יכולין לרמאות אותו. ויאמר ה' לה למה וגו', ולא כתיב ויחר אף ה' בה, כי אין כאן חרון אף כי מנין היה לה לידע שזה הוא מלאך וכמה רמאים איכא בשוקא, רק האמירה היה כדי להודיע לה האמת כי ממנו יצאו הדברים, ואמר למה זה צחקה שרה לאמר, ר"ל שכונת הצחוק היה דברים האלה האף אמנם אלד ואני זקנתי, ואין כאן שקר כלל, רק השינוי היה במה שהעלים ולא אמר יתר הדברים שאמרה ואדוני זקן, שלא יחר לאברהם שמחזקת אותו לנעדר השכל כנ"ל.