חסידות על בראשית יח:כו

והנה בח"ה שער הבחינה סוף פ' ג' ביאר ענין השמחה והזריזות היפך העצבות למי שלא הי' לו רק שדה א' והניח שני בנים א' הי' זריז ונשכר ליום א' בעבודת אחרים וצמצם פרנסתו כדי שיהי' לו מזה פרנסה לשני ימים ויכול לעבוד שדה שלו יום א' וכן נתחכם עד שנשאר פנוי חודש א' לעבוד שדה שלו וכך הי' הולך ועושה עד שנעשה בן חורין לעבוד רק עבודת עצמו. ובן שני הי' עצל והוצרך להשכיר א"ע לעבודת שדה אחר מידי יום יום עד שהוביר שדה שלו מכל וכל והנמשל מובן בענין עה"ז ועה"ב שיש זריז ונשכר בעה"ז לעבוד שדה אחרים יום א' כדי שיוכל לפרנס א"ע ולב"ב לב' ימים כדי שיהי' פנוי יום א' לעסוק בעסקי עה"ב משא"כ עצל טרוד כל ימיו בפרנסת עה"ז והוביר שדה שלו לעה"ב יעו"ש.

וגם אלו הרבני' שהיו מסבבי' לש"ש לא קבלו מתנות כלל מטעם הנ"ל ואחר דורות אלו שהיראה מתמעטת והרבני' שסובבי' בכפרים לפקח בעסקי הכפרים ומצאו היתר לקבל מתנות שכר בטילה שמבטל פרנסתו עבורם ואח"כ לא אכשר דרי שאינו מפקח בעסקי הכפרי' כלל ומסבב רק לקבל מתנות. ואח"כ נעשה חק מהשררה שניטל מהם בעל כרחם ואינו צריך לסבב רק שישלחו לו מעות חנוכה לביתם וכן הענין בחזני העיר אשר לשמוע אזן דאבה נפשינו אשר נתפש' הנגע בכל קהלה נאה וחסודה שהם חוטאין ומחטיאין בשעה שמזמר בנגוני' בני העיר מדברי' דברים בטלין בבה"כ ומפסיקין במקום שאסור להפסיק וגורם כמה רעו' לנפשו ולנפשן ומהיכן נתפשט המנהג הזה ושמעתי כי מתחלה הי' לש"ש כי הי' החזן החשוב שבעיר כמ"ש בש"ע סי' נ"ה וגם כמ"ש בכתבים ר"ת חזן חיבוק זווג נישוק כי על ידו נעשה יחוד וזווג ונישוק בין קב"ה ובודאי המה הבאי' בסוד ה' לידע לכוין כל הכוונ' השייכי' לתפלה והי' מארי' בניגון התיבה עד שישלים הכוונה השייך לאותו תיבה וכן על דרך זה כל הסדר ולכך יש קבלה שלא לשנות גם הנגונים של ימי' נוראים כי המה שייכי' אל התיבה של אותה התפלה ואח"כ בהמשך הזמן דלא אכשר דרי נשאר הנגון ואינו מתפלל כלל וחוטאין ומחטיאין אוי לאותו בושה איך יעיז פניו לעמוד שיהי' מליץ ושליח ציבור וסרסור בין ישראל לאבינו שבשמים לפני מלך גדול ונורא עקרא ושרשא דכל עלמין והסבה הגורמת להם מה ראו על ככה ומה הגיע להם נבאר אח"כ.