וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃
בעל שם טוב
והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. פי' כי יש שני מדרגות, [א'] שמחשבתו תמיד כולה למעלה אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר של התחתונים, מדרגה ה[ב'] אינו מובדל מן החומר כל כך, וזהו סוד (זוה"ק נשא דקל"ת ע"א) משה משה לא פסיק טעמא בגווה, יעקב יעקב פסיק טעמא, כי יש משה לעילא משה לתתא יעקב לעילא יעקב לתתא, לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה והיה מובדל מן החומר, ואף על פי כן היה מחזיק עצמו במדת ענוה אפילו בדברים עליונים, מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה אשר כולה על פני האדמה, ר"ל אפילו מן אותו אדם שהוא כולו למטה היה משה חושב את עצמו יותר שפל ממנו:
(בראש ס' לקוטים יקרים).
(בראש ס' לקוטים יקרים).
אגרא דכלה
עוד תתבונן הנה על מה עשה י"י ככה שתבוא אלינו בתורה מצות קדושת השם על ידי גזירה שוה כפולה. הנה גזירה שוה היא מדה השניה בי"ג מדות שהתורה נדרשת, והוא נגד מדה השניה שבי"ג מדות הרחמים שהוא רחו"ם (שמות לד ו). והנה באה אלינו מצות קידוש השם בגזירה שוה כפולה, סוד רח"ם ארחמנ"ו נאו"ם י"י (ירמיה לא יט), היינו רחו"ם כפול היא מצות מסירת הנפש, שמוסר רמ"ח איברי נשמתו לשורש נשמתו בקודש העליון, כי כאשר באת אלינו הנשמה ברמ"ח איברים בעולם הזה, אף על פי כן נשאר שורש רמ"ח איברים במקור העליון, כי רוחניות אינו נעתק ממקום למקום רק מתרבה. וז"ש בדברי הק' מהרד"ב שדרש בפסוק (במדבר י ב) עשה לך שתי חצוצרות כסף, שתי חצאי צורות. ואמרנו בזה שתי חצאי צורות, היינו החצי צורה אשר היא בשורש העליון, והחצי צורה שבגופך כסו"ף יכספו וישתוקקו זה לזה. וזה שדרשו במדרש (במ"ר פט"ו י"ד) על הפסוק הלזה עשה לך שתי חצוצרות כסף, הה"ד (משלי כד כא) ירא את י"י בני ומל"ך המליכהו עליך, כי בהכסף והתחברות ב' חצאי צורות רמ"ח רמ"ח, הוא סוד מלכו"ת שמים שלימה (ברכות י"ד ע"ב), (בגימטריא מלכו"ת הבן הענין). וז"ש המליכה"ו עליך, סוד רח"ם ארחמנ"ו. וזה שתמצא אחר העקידה שהוא ענין מסירות הנפש בתשוקה למקור מחצבתה, נאמר (בראשית כב יא) אברה"ם אברה"ם כפול רח"ם ארחמנ"ו, על כן ענין קידוש השם באת אלינו על ידי גזירה שוה כפולה, גזירה שוה בסוד רחו"ם, והוא סוד הכפל רח"ם ארחמנ"ו, שהוא מסירות הנפש העיקרי בקבלת עו"ל מלכו"ת שמי"ם. והנה תשכיל יותר מזה כאשר הנפש תשתוקק באמת להיכלל רמ"ח איברים ברמ"ח העליונים, הנה מתחברים ומתהווה מספר מלכו"ת. והנה הגם שהוא בסוד מטי ולא מטי, ותשאר הנפש בחיים בעולם הזה, עם כל זה כבר נשתלם במקורה בחינת מלכו"ת שמים, וגם בה בעולם הזה, כי הדרין לכללין שרוחניות אינו נעתק ממקום למקום רק מתרבה, וזה שתמצא עו"ל מלכו"ת שמים, בגימטריא ב' פעמים מלכו"ת. והנה ידידי תתבונן עוד כיון שאמרנו שמדת הגזירה שוה היא נגד מדת רחו"ם שבי"ג מדות, באת אלינו מצות קידוש השם על ידי גזירה שוה דייקא, מפני שמדת רחו"ם הוא סוד השערות שעל השפה, נרמז לנו שמצות קידוש השם הנאמרת בשפתינו והוא מסירות הנפש בכח, איתחשב כאלו היה בפועל. הדרן לנידון דידן מענין קר"ח, תתבונן עוד מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ט ע"ב) לקח מקח ר"ע לעצמו, דהנה בנשמה איתגליף כ"ז אתוון דאורייתא כנודע מזוהר הק', והאב המוליד את בנו גליף ביה מן כ"ז אתוון אחרנין. וזה סוד והאדם ידע א"ת חוה אשתו (בראשית ד א), השפיע בה כ"ז אתון מא' עד ת', ותהר ותלד א"ת קין. והנה לקח קרח לעצמו מה שהיה מוכן לדבר גדול שתתגלה על ידו סוד הקדושה בעשרה מישראל, עשרה פעמים כ"ז בגימטריא ר"ע, אנ"י ישינה ולבי ע"ר (שיר השירים ה ב), (הוא סוד ע"ר מצות הנהוגין גם בגלות בחוץ לארץ). וז"ש רז"ל לקח מקח ר"ע לעצמו, והבן:
שפת אמת
בפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן. וקשה לאו רישא סיפא דהיכן נזכר חסרון אמונה בשאר נביאים ברישא. אכן הענין הוא דכל הנביאים היו צריכין להשתנות בעת הנבואה ע"י התפשטות הגשמיות ונעשין כברי' חדשה כדאיתא כשהי' הנבואה שורה עליהם פניהם מאירים כלפידים כו'. א"כ אין הנבואה דבוקה בעצם בהם. אבל במשה רבינו ע"ה אדרבא כשהוצרך לדבר עמהם הושם לפניו מסוה והוצרך להשתנות בהתלבשות. וכשהנבואה דיברה בו הי' בעצם תבניתו כמ"ש פה אל פה אדבר. וזה נקרא נאמן. ולכן הם לא הוצרכו לפרוש מנשותיהם כמו מרע"ה כדאיתא משה משה אין בו פסוק שמשה שלמטה הוא משה שלמעלה איש אלקים. אבל שאר נביאים רק בשעת הנבואה הי' להם דביקות בשורשם שלמעלה: