חסידות על בראשית כב:יז

או יבואר על פי מאמר האר"י ז"ל כי ביצחק, כי יצחק היה מסטרא דנוקבא כמאמר הכתוב (בראשית יח, י) והנה בן לשרה אשתך. אבל אחר כך בא אליו נשמה מאברהם מסטרא דדכורא ואז היה לו חיים. וזהו המבואר במדרש (בראשית רבה נח) מהיכן בא, חד אמר מהר המוריה כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, ונמצא כלול אותו באברהם. וחד אמר, כי ביצחק יקרא לך זרע כו', שכלול אותו באברהם עיין שם. וזהו הרמז ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר מנין בא זה שיהיה ליצחק תולדה הלא יצחק לא היה לו חיים כנ"ל. ועל זה אמר אברהם הוליד את יצחק, שהגיע לו נשמה מאברהם מסטרא דדכורא:

שאו את ראש גו׳ פירש״י מתוך חיבתן מונה אותן כל שעה כו׳ אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך גו׳, פירש״י כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. וצריך להבין מה מעלה הוא שיהיה נמנה לבדו. כתיב (הושע ב׳, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וגו׳, ורמי בגמרא רישא אסיפא והיה מספר אלא ימד ולא יספר, ותירצו כאן בעושין רצונו של מקום אין להם מספר וכאן באין עושין רצונו של מקום יש להם מספר. וצריך להבין, הלא השם יתברך בירך את אברהם אבינו ע״ה (בראשית כ״ח, י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ וגו׳ (שם כ״ב, י״ז) הרבה ארבה את זרעך וגו׳ וכחול אשר על שפת הים, ומה תלוי בעושין ואין עושין מכל מקום הברכה וההבטחה ראוי שתתקיים. אך השורש הוא, דהנה יש כמה עולמות ויש להם מספר, והשקועים בתוך העולמות יש להם מספר, אבל השם יתברך הוא למעלה מן המספר, ולפני א׳ מה אתה סופר, כי המספר הוא אחד שנים שלשה, ולפני אחד שהוא למעלה מן המספר שם אין שייך מספר כלל, אנת הוא חד ולא בחושבן, שהוא יתברך למעלה מן החשבון והמספר, כי המספר הוא בזמן, דרך משל היום הוא אחד ולמחר הוא שנים, והשם יתברך הוא למעלה מן הזמן, ולכן כשעושין רצונו של מקום שהרצון הוא למעלה מן הזמן, אז אין להם מספר שהם דבוקים בהשם יתברך שהוא למעלה מן המספר, אבל כשאין עושין רצונו של מקום ואינם דבוקים בהשם יתברך לכן יש להם מספר. ולכן כאן שהיה אחר חטא העגל ולא היו אז עושין רצונו של מקום לכן היה להם מספר, וההבטחה לאברהם אבינו ע״ה היה שאם יהיו עושין רצונו של מקום ויהיו דבוקים בו יתברך לא יהיה להם מספר, ואחר כך גרס החטא ולא נתקיימה ההבטחה, שכן מצינו ביעקב אבינו ע״ה שאחר ההבטחה נתיירא אמר שמא יגרום החטא. והנה שבט לוי לא עבדו את העגל והיו צדיקים והיו ראוים שלא יהיה להם מספר כלל. אך שהיו צריכים להשתלשל ולירד ממדריגתם כדי לפדות את הבכורים, שכל בן לוי היה פודה בכור אחד, והבכורים לא היו עושים רצונו של מקום והיה להם מספר, ולכן לא נמנו עם ישראל כי אם, כדי שיהיו ניכרים שישראל היה להם מספר מצד עצמן, אבל הלוים מצד עצמן היו ראוים שלא יהיה להם מספר כלל רק בשביל הבכורים כנ״ל:

או יאמר ואגדלה שמך (בראשית יב ב). ידוע דתיבת ש"ם בכל מקום יורה על צמצום והתפשטות, כי הוא בגימטריא הוי"ה שד"י, הוי"ה הוא התפשטות, ושד"י הוא צמצום. והנה גם האדם השפל צריך לב' בחינות אלו, כי הנה המשכיל כשיעמיק בגדולת אין סוף ב"ה והאיך בחר לסגולתו בריה קטנה מעוטה בדעת וישימהו למעלה ממלאכים ושרפים, ומסר לו חמד שעשועים תורתו הקדושה, אזי יתלהב לבו מאוד לעבודה עד שתגעל הנפש את הבשר לגודל הקרבות והאהבה לאורו ית' כתשוקת החלק אל הכל, ובקל יוכל להתבטל באורו ית' והיא כלות הנפש, והוא ענין נדב ואביהוא בקרבתם לפני ד' וימותו (ויקרא טז א), והבן. והש"י לא כן דעתו, רק בעל כרחך אתה חי כל ימי צבאיך אשר נתן לך הש"י להיות לו לעבד, ומוכרח האדם בעבודתו להיות בבחינת רצוא ושוב (יחזקאל א יד) היינו צמצום והתפשטות, כענין שאמרו בברייתא דאברהם אבינו (ספר יצירה) אם רץ לבך שוב לאחור, על כן צריך לעבוד את הש"י "ביראה היינו הצמצום, "ואהבה הוא הקרבות והתפשטות לאורו ית'. וכזה שמעתי מכבוד אדמו"ר הרב החסיד הקדוש המפורסם נשמתו בגנזי מרומים כק"ש מוהר"ר מנחם מענדיל מק"ק רימאנוב זצל"ה על ענין הבטחתו ית' לאבינו אברהם (בראשית כב יז) ושמתי את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. שהקשה כבוד אדמו"ר זצלה"ה כיון שהבטיחו שיהיה זרעו ככוכבי השמים, שהוא מעלה היותר נכבדת הן בכמות הן באיכות הן במהות, למה הבטיח שוב הבטחה קטנה כחול אשר וכו'. ואמר הרב הק' זצלה"ה דהוא הבטחה גדולה אשר הוא לפלא בעיני כל אומות העולם איך יהיה באפשרי שיתקבצו באיש הישראלי שני עניינים מהופכים בנושא אחד, דהיינו ירא"ה ואהב"ה, דאהבה הוא קרבות, ויראה הוא רחקות כי הירא ירא לגשת להיראוי ומאויים, והוא רק הבטחה גדולה לישראל עם קרובו, הגם שיהיו ככוכבי השמים, היינו שיהיה להם בחינת אהבה כמו הכוכבים שיש להם האהבה והתשוקה הנכבדת, כי אנו רואים שהם מתנונעים לגודל תשוקתו לאור הנעים, עם כל זה יהיו כחול וכו' גם כן, היינו שיהיה להם בחינת היראה, כי בחול הוא בחינת היראה, כמאמר הנביא (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים, והוא הבטחה גדולה שלא יתבטלו ממציאות מחמת גודל התשוקה, רק יהיה להם בחינת צמצום והתפשטות, זה שמענו מאת כבוד אדמו"ר הרב הק' הנ"ל זצלה"ה דברי פי חכם חן, תנוח נפשו בגן אלקים שהניח את דעתינו. ועל פי זה יש לפרש ענין הסתת נחש הקדמוני לאכול מעץ הדעת באמרו כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע (בראשית ג ה), כי לפי פשוטו היה לו לומר תהיו כאלקים. אך נ"ל דהנחש אמר שעל ידי אכלם מעץ הדעת יהיה להם יכולת להתקיים ולא יתבטלו במציאות ובאם לאו יתבטלו, והוא על דרך מ"ש בזוהר (ח"א ט"ז ע"ב) "יהי "אור (בראשית א ג) דא התפשטות, "ויהי "אור דא צמצום, כי לפי דעת קדושים הוא מאמר אחד שכן אמר הש"י "יהי "אור, וכמו שראיתי לאחד קדוש מדבר על פסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויה"י, (ר"ל הש"י אמר "ויהי "אור גם כן, כי) הוא צוה ויעמוד (שלא יתבטל העולם ממציאותו, דרשהו מספר ברית כהונת עולם). לפי זה יתפרש מאמר הנחש הארור כי ביום אכלכם ממנו יתגשם גופיכם והיית"ם, (ר"ל תהיו בבחינת ויה"י שיהיה לכם קיום בבחינת הצמצום), כאלקי"ם ר"ת "כחול "הים "אשר "לא "יספר "מרוב, שיהיה לכם היראה כמו מציאת החו"ל והבן, והמשכיל יפרש שם כל הענין ואין כאן מקומו. וכה מאמרינו על פסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, דהנה כפשוטו יקשה דהלא כל שכן הוא אם ייטיב הש"י לנו ליתן משכנו בתוכנו, מכל שכן שלא יגעל אותנו ח"ו. ולפי מאמרינו הנ"ל יצדק הבטחה בתר הבטחה, הפוך דעת הנחש הארור שאמר שלא יהיה באפשר לעבוד את הש"י שלא נתבטל ממציאות, על זה הבטיחנו הש"י ונתתי משכני בתוככם, הוא בחינת הארה מהשראת אור השכינה הדביקות הנפלא עבודת מתנה מעין עולם הבא להתענג על השם, ואף על פי כן ולא תגעל נפשי, היינו הנפש שלי שנתתי בכם לא תגעל אתכם, רק יהיה בבחינת רצוא ושוב. וזה יאמר גם כן בכאן ואגדלה שמך, היינו שם שלך יהיה גדול, הן ההתפשטות מהוי"ה והן הצמצום משד"י, יהיה גדול באופן שתהיה ח"י וקים בעבודתו ית"ש, כן יאמר הש"י לכל ישראל כולנו חיים בדביקות ידידיות יוצרינו ית"ש אמן: