וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃
שפת אמת
ואת הנפש אשר עשו בחרן מתרגמינן נפשתא דשעבידו לאורייתא כו'. פירוש נפש הרצון כמ"ש יש את נפשכם והוא שאסף כל הרצונות מעולם הזה להשי"ת. עשו לשון כפי' כמו גט מעושה. כי הקב"ה א"ל מארצך כו' הפי' שיקח עמו כל הרצונות אחרים שהיו לו והוא בחי' בכל לבבך נפשך מאודך. מארצך נגד בכל לבבך כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו. נפשך הוא ממולדתך כי הנפש נמשך אחר אביו ואמו ומשפחתו. ומבית אביך הוא נגד בכל מאודך כי לא חסר לו בבית אביו מאומה ועזב הכל לכבודו יתברך וילך כאשר דיבר אליו כו' כלומר שלא הלך בעבור הברכה רק לעשות רצונו ית':
שם משמואל
הנה בשבת יש נשמה יתירה, וביו"ט רוח יתירה, ובר"ח נפש יתירה כידוע, והנה לשון נפש הוא חפץ ורצון כמ"ש (בראשית כ"ג) אם יש את נפשכם שפי' רצונכם, וע"כ הוא יו"ט של דוד המלך ומרומז בגמ' שלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקים, כי זה ענין דהע"ה (תהילים מ') קוה קויתי ה' וכל ספר תהילים מלא מזה והוא באר מים חיים הנובע ממטה למעלה מתרפקת על דודה, והנה תשוקתו של אדם הוא דבר הטמון בעומק הלב, עד שכמעט האדם עצמו אינו יכול לירד לסוף דעתו ותכליתו כי לפעמים ידמה האדם בנפשו שתשוקתו בלתי לה' לבדו, ומ"מ יתגנב בו שמץ תועלת עצמו, והוא אינו מבין, ובר"ח שנתוסף בהאדם נפש יתירה שהיא חפץ ותשוקה להש"י הנה היא לו לעזר מעט עכ"פ לחפוץ שיהי' תשוקתו בלתי לה' לבדו, וזה הוא השעיר של ר"ח שנאמר בו לה' שמכפר על חטא שאינו מכיר בו אלא ה', אך לעתיד שיעביר גלולים מן הארץ הם כחות זרים הסובבים ומקיפים את נקודה הפנימית שבלב, אז תגדל התשוקה בלתי לד' לבדו כמ"ש (ישעי' ב') ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, הם תשוקות חיצוניות, כי בכל ענין שאדם השתדל ולא הי' יכול להשיג בשלימת, לעתיד לבא במהרה בימינו יבוא אל תכליתו, א"כ אז לא יצטרך שעיר עזים לכפר כנ"ל אלא ושעירי עזים נעשה ברצון שהרצון כבר בשלימות:
קדושת לוי
טעם על אדר שיש לפעמים ב' חדשים דהוא חודש העיבור, משום דידוע די"ב חדשים בשנה הם נגד י"ב שבטי י"ה. והנה אדר דהוא מזל דגים הוא נגד יוסף דנמשל לדגים דאין שולט בו עין הרע כמו שאמר הכתוב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. והנה יוסף הוליד ב' שבטים מנשה ואפרים ולכך יש שני אדרים. והנה ידוע דחודש העיבור היה תלוי ביד בית דין ומסור להם אם רצו מעברין החודש אם כן החודש ניסן תלוי ביד בית דין אם רצו היו עושין אותו אדר ולכך החודש הזה לכם כפי מה שאתם רוצין כך נעשה החודש זה. והטעם שאומרים בכל ראש חודש ברכי נפשי את ה' (תהלים קד, א) דיש לומר הטעם שנקרא ראש חודש משום דידוע דמכל השכליות הראשית הוא הרצון ואחר כך כשרוצה בדבר אז בונה הדבר אחר כך ניתוסף אהבה והיראה והתפארות ואם כן הרצון נקרא ראשית. והנה בכל ראש חודש נתגלה רצון חדש על ישראל האיך לעבוד את הבורא יתברך ולכך נקרא ראש חודש. והנה נפש הוא מלשון רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח). ולזה אומרים בראש חודש ברכי נפשי את ה', (תהלים קד, א) רוצה לומר נעשה בריכה והמשכת רצון בראש חודש מן ה' דהוא המקור של כל השפעות והחיים: