וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ (פ)
ישמח משה
או יאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה כא), וכל הענין וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה כו), ויאהב יצחק את עשו ורבקה אוהבת את יעקב וגו' (בראשית כה כח). והנה הדקדוקים והקושיות רבו כמו רבו למעלה. וגם לבאר הטעם וידו אוחזת בעקב עשו, עיין רש"י (ד"ה ואחרי) משל לשפופרת וכו'. והקשו אם כן בכל תאומים יהיה אחרון הבכור. והנ"ל בכל זה, ומקודם נראה לפרש הפסוק ויעתר וגו', דרשב"ם פירש לנוכח בשביל אשתו עיין שם, וידוע מאמר רז"ל (יבמות ס"ד ע"א) יצחק אבינו עקר היה, והנה אמרו רז"ל (ברכות דף יו"ד ע"ב) כל התולה בזכות עצמו הקב"ה תולה לו בזכות אחרים, והתולה בזכות אחרים הקב"ה תולה לו בזכות עצמו. והנה דרך הצדיקים שמקטינין עצמן בעיניהם ומגדילים את זולתם, והנה יצחק לא חישב עצמו לצדיק, אבל את רבקה חשב לצדיקת, שכן כתיב (בראשית כד סז) ויביאה האהלה שרה אמו, ועיין במגלה עמוקות פרשת חיי שרה דר"ל שרה אמו ממש, וכמו שפירש רש"י גם כן (ד"ה האהלה) כשבאת רבקה שחזר הכל. אם כן כל תפילתו היה אף שהוא אינו כדאי להעשות לו נס, יעשה בשבילה. והיינו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו בשביל אשתו, כי עקרה היא, ר"ל אף שהוא אינו כדאי, מכל מקום הרי עקרה היא והיא צדיקת. או יאמר כי עקרה היא בטבעה וצריכה לנס, והוא אינו כדאי לנס לפי דעתו.
אגרא דכלה
גם לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון שקלקל בעבודה זרה, וגרם ת' של מות (רנב) שנכנס בתיבת ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג ו), שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות או"ר (רנג) עד שבא אברהם, ואמרינן בגמרא (ע"ז י"ד ע"ב) מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו (רנד) ת' פרקים הוה, לפי שמדת אברהם הוא חס"ד, שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה, ויש בשם של ע"ב שבחכמ"ה במילוי יודין יו"ד ד"י וי"ו ד"י, ד' יודין, כל אחד כלולה מי' הרי ת' (רנה) עלמין דכסיפין, והוא סוד ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרן (בראשית כג טז), (רנו) שהוא "רע "עין, לקביל ת' בתי דינין (דכסיפין)[נ"ל שצ"ל דחציפין] (רנז) דיליה. וז"ש (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה "לי, "כסף דייקא שהוא חס"ד, שבא ממילוי חס"ד שהיא שם של ע"ב (רנח). זה סוד שם שם בראשית כג ב) ותמת שרה בקרית ארבע, שרה שהיא היתה גלגול חוה, תיקנת "ות מן ותר"א שקלקלה חוה, לכן אמר בכאן ותמ"ת שרה, פתח בו"ת מן מו"ת, בקרית ארבע דייקא בארבעה יודי"ן שהם (במלת)[בשם צ"ל]ע"ב, בהם השלימה שרה תרין אתוון אילין. וזה סוד שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), כי רבקה נשמתה של חוה, בסוד (בראשית כד סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ממש (רנט) שהיתה חו"ה, ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא (בראשית כב כ), כמ"ש (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה כו' (יומא ל"ח ע"ב) (רס), כי נשמת שרה נכנסה ברבקה (רסא), ולפי ששרה לא תיקנה רק ב' אתוון של (רסב) מות, אבל מ' של מות הוצרך יצחק לתקן, שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים, ואז תיקן גם כן מ' של מו"ת, ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה, ובזהר איתא שבלידת משה ניתקן ותר"א אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), אותו קלקול של חוה ותרא (רסג) האשה כי טוב העץ למאכל, ונתמלא הבית אורה (מגילה י"ד ע"א) (רסד), שקלקלה חוה בת' של ותר"א, ולא פסקה זוהמ"ת (רסה) הנחש לדעתו, עד שקיבל התורה ו' בסיון, שאז נתקנה ו' של מו"ת, ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות, נתקן מ' של מו"ת, ולכן דרשו (עירובין נ"ד ע"א) חרות על הלוחות (שמות לב טז), כשניתנה (רסו) תורה למשה במתנה שהוא ביום מ' (רסז), שבתחילה היה לומד ושכחה, עד שניתנה לו במתנה (רסח) בסוף מ' יום (נדרים ל"ח ע"א), ואז היתה חרותה על לב"ה (לב"ו צ"ל), אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממלאך המו"ת, מו"ת דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מו"ת (רסט). וצריך ליתן טעם (ער) למה לא נתן הקב"ה למשה התורה מיד במתנה, ולמה המתין עד סוף מ'. בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל, והקב"ה אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"א) שלא חזר דיבורו של הקב"ה ריקם, שכן בני רחביה (רעא) רבו למעלה ראש (דברי הימים א' כג יז), שהיו למעלה מס' רבוא, ונמצא באותו שעה (רעב) שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול, אז ניתנה התורה למשה במתנה, כי התורה היא ס' רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות של ישראל, והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כלול מס' רבוא נשמות, ז"ש במסכת נדרים (ל"ח ע"א) לא נתן הקב"ה התורה אלא למשה (רעג), ומסיק לפלפולא בעלמא (רעד), ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא, היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה הפלפול במתנה (רעה), כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קמנצית, אילו משתכח תורה מישראל מהדרינא (רעו), וזה גם כן המתנה של משה, שבפלפולו היה מהדר התורה, אבל לפי מה שאמרנו (רעז) הוצרך דוקא (לתקן)[לקבל נ"ל]ביום מ', לתקן מ' של מו"ת חמת המלך מלכי המלכים (רעח), שבאותו שעה שעשו העגל רגליה יורדת מות (משלי ה ה), ואיש חכם זה משה יכפרנה (משלי טז יד), וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך דייקא, שלא יוכל משה לקבל את התורה עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פניו של אברהם (שמו"ר פכ"ח א') (רעט), "שכרך "הרבה "מאוד ר"ת מש"ה, שאז פסקה זוהמת נחש (עיין שבת קמ"ו ע"א), כמבואר בפסוק (בראשית ג א) והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת משה. שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כמ"ש:
אגרא דכלה
לדרוש את י"י (בראשית כה כב). נמסר כל תנ"ך חסר, בר מן ב', כצ"ל (מבין חידות). כי בתורה רק ב' פעמים לדר"ש. דין. ואידך כי יבא אלי העם לדרש אלקים (שמות יח טו). ונראה דמכאן דרשו רז"ל (ב"ר פס"ג ו') שהלכה לבית מדרשו של שם, נלמד ממסורה כמו התם הלכו לבית המדרש, אף לדר"ש בכאן היינו לבית המדרש, על פי מה שאמרנו בפסוק (בראשית כד סז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, דקשה הנה התחיל ויביאה יצחק וכו' סתם, ולא הזכיר שמה דעלה קאי, ואחר כך אמר ויקח את רבקה, והיה לו לומר ויקח אותה. וגם כפל הדבר ויקח את רבקה ותהי לו לאשה. וגם אומרו ויאהב"ה לא נודע מה משמיענו, (וכבר דרשו בו בזוהר הק' (ח"א קל"ג ע"א)). והנראה דהנה האבות קיימו כל התורה (יומא כ"ח ע"ב), והנה רבקה היתה קטנה ובתואל אביה מת, וקידושיה אינן קידושין גמורין ויכולה למאן אחר כך, ואפילו אם נאמר שקדשה העבד בשליחות יצחק קודם מיתת אביה, אין אבות לגוי (עיין רש"י בראשית כ יב). הנה נראה לפי זה דזה פירוש הפסוק ויקח את רבקה מקודם רק בספק, ועדיין לא ציין שמו עליו לומר אשת פלוני רק רבקה שמה, כי היה מסתפק באפשר תמאן אחר כך, ולאחר זמן שהביאה שערות ותהי לו לאשה מרצונה אז ויאהב"ה, מה שאין כן מקודם. וזה רמיזת המסורה בכאן בקחתו את רבקה, ושם בירמיה בקחתו אותו נבוזראדן, וכמו לשם הגם שכבר לקח אותו נבוזראדן, שאל את פיו אם רוצה לשוב ישוב כמבואר בפסוק, כמו כן כאן הגם שלקחה יצחק שאל אותה אם תרצה למאן תמאן: