חסידות על בראשית כז:מ

וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃

ישמח משה

וכדי ליישב כל זה, נ"ל בהקדים מ"ש מהרי"ט בתשובותיו בזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו, וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן (ועיין מ"ש על פי זה בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו, עיין שם). והנה קודם שניתנה התורה לא נתפרסם תורת ישראל רק ליחידי סגולה מזרעו של אברהם, כאמרם (יומא כ"ח ע"ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה, וכן אמרו עמרם זקן ויושב בישיבה היה במצרים, אבל באומות לא נתפרסם רק הטובים שבהם החזיקו בשבע מצות ודיניהם המקובל להם מנח ובניו, וזה ברור. ונקדים מ"ש הפרשת דרכים (בדרך האתרים דרוש ראשון) על המאמר (ילקו"ש רמז רל"ד) שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, עיין שם. אבל האמת בחוט מתון ומסיק יורה דרכו דלא היה שם אונס, דלא מצינו שהכריחן לעבוד ע"א רק מתוך שיעבוד וטירוף הדעת היה, ונידונים כשוגג דלבם בל עמם, ולפי זה מוכח בפירוש דיצאו מכלל בני נח, דאצל בני נח שוגג כמזיד. והנה במלחמה עמלק דרשו (במדרש תנחומא (בשלח סי' כ"ה) ובמכילתא) ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה, ופירשו המפרשים דהך ויבא עמלק מיותר (ר"ל תיבת ויבא), דהיה די לומר וילחם עמלק עם ישראל ברפידים, דודאי כיון דנלחם שם בא לשם. אלא ויבא, ר"ל שבא בטענה דהוא בן אליפז בן עשו, ובא בטענת והיה כאשר תריד (בראשית כז מ), עד כאן. והנה לפי זה קשה למה נענש, מיהו אם אמרינן דיצאו מכלל בני נח משנת מ"ח לאברהם, אם כן הרי אינו מזרעו של עשו, ומה להם לטענת והיה כאשר תריד וכו', והבן זה.
שאל רבBookmarkShareCopy

קדושת לוי

בשם אדוני אבי מורי ורבי זצוק"ל עם לבן גרתי, פירש רש"י ותרי"ג מצות שמרתי. הודיע לו זאת דרבותינו ז"ל אמרו ששלח לו להגיד ויהי לי שור וחמור, שלא יקנאו בו שלא נתקיים בו הברכות מטל השמים ומשמני הארץ, שזה אינו לא מטל השמים ולא משמני הארץ וכדי שלא יאמר דמהאי טעמא לא נתקיימו מחמת שלא שמר התורה והברכות לא נתנו לו רק על מנת שיקיים התורה כפי' בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כז, מ) והיה כאשר תריד כו', לזה שלח לו שתרי"ג מצות שמרתי ואף על פי כן לא נתקיימו בי הברכות אף על פי ששמרתי התורה אם כן אין לך לנטור שנאה על הברכות וקל להבין:
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

ונקדים לבאר הפסוקים (בפרשת האזינו) הלא הוא אביך קנך, (דברים לב ז) שאל אביך וגו', (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, עיין ברש"י והרשב"ם. והנה הרשב"ם כתב שכיון בפירושו להמדרש (פרקי דר"א פכ"ד) בענין הקלפי שנטל כל שר אומה אחת, וישראל נשארו בהקלפי, ונטל השי"ת אותם בחלקו. אך יש לדקדק מה היה הכונה במה שהציב גבולות עמים למספר בני ישראל, ומה הודיענו התורה בזה, ואיך נמשך למעלה. ונ"ל בהקדים גם כן לפרש מה שפירש רש"י (בפרשת תולדות) בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה כב), שהיו מריבים בנחלת שני עולמות. מה היה המריבה, הלא בעולם הבא הזכות בבחירתו, ואין מונע רק האדם לעצמו. וגם לבאר כונת יעקב בקנין הבכורה. וגם ליישב הקושיא האיך הטיל יצחק תנאי אחר המעשה, באמרו והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ). והנ"ל בזה דודאי זורו רשעים מרחם, ועשו בבטן אמו מפרכס לצאת לעבודה זרה, ואינו חפץ בעולם הרוחני הטהור. והנה באמת לנו ישראל נתן רק העולם הבא בנתינת התורה שהיא חיי עולם, כאמרם (ברכות מ"ח ע"ב) חיי עולם לא כל שכן, וכמו שתקנו (ובא לציון) וחיי עולם נטע בתוכנו, ומאז חלקו יעקב ועשו, ויעקב קבל העולם הבא שהוא הדבקות האמיתי באלקים חיים ומלך עולם. והנה זכותינו בזה העולם, נ"ל על פי דאיתא (ב"ב דף ס"ד:) מכר בית ושייר חצר, אין צריך הלוקח לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר, דמסתמא מכר עם הדרך. מכר חצר ושייר בית, צריך המוכר לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר ומכר כל החצר ולא שייר דרך, וכל שכן בנותן דבעין יפה נותן, ועיין ב"ב דף ז' (ע"ב) שם האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה, ועיין שם בתוספת (ד"ה אין). והנה לפי זה כאשר הקנה השי"ת לעמו הנבחר עולם הבא בית ה' שהוא הבית והטרקלין, ממילא דיש להם דרך בזה העולם שהיא החצר והפרוזדור להגיע לבית ולטרקלין, דהא חשבו רז"ל (עירובין מ"א.) מהדברים המעבירין את האדם מדעתו ומדעת קונו, הוא העניות, והבן. ואם כן לפי זה העיקר הקנין הוא הבית האמיתי, והדרך בפרוזדור הוא טפל וממילא קאתא. ועל פי זה יבואר (משלי ג' י"ו) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. דיש להבין מה הוא ימין ושמאל כמו שהקשו רז"ל (שבת ס"ג ע"א), וכן בכמה מקומות שהוזכר ימין ושמאל, או סטרא דימינא או סטרא דשמאלא. והענין דשמאל הוא יד כהה, כמו שדרשו (מנחות ל"ז ע"א) ידכה (שמות יג טז) והבן, והימין הוא העושה והשמאל מסייע. והנה הימין עיקר והשמאל טפל, ואלו שהם עיקר הבריאה נקראים סטר דימין, ואלו שהם בדרך טפל נקראים סטרא דשמאלא, כמו המוץ לתבואה וקליפה לפרי, והבן. והיינו אורך ימים, היינו עולם שכולו ארוך כמו שדרשו רז"ל, בימינה בעיקרה כי הוא חיי עולם כאמור, ובשמאלה בדרך טפל עושר וכבוד כמ"ש, וגם דרשו רז"ל (שבת דף ס"ג) למיימינם בה, ר"ל שמכונים אל העיקר לחיות התורה, ומשמאילים היינו שמכונים להטפל, דבמדתו של אדם מודדין לו, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy