חסידות על בראשית כח:יב

וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃

בפרדס החסידות והקבלה

ד) התוֹרה הרחיקה את הגשמוּת מאת האלהוּת בתכלית הריחוּק. כתוּב מפוֹרש הוּא: ״כי לא ראיתם כל תמוּנה״.16דברים, ד', ט״ו. ולא רק שהרחיקה התורה את ההגשמה באלהוּת, אלא שאָסרה באיסוּר נמרץ כל ציוּר גשמי בכגוֹן כך. נאמר: ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמוּנה״.17דברים ד', ט״ו. הרי שציוּר גשמי באלהוּת פּוֹגם במחשבה כעבודה זרה ממש. וכיצד נתאים איסוּר נמרץ זה עם ההגשמוֹת הבאות בסיפּוּרי התוֹרה עצמם, כגון: ״ויתעצב ד' אל לבו״, ״וירח ד' את ריח הניחוח״, ״ארדה נא ואראה״, וכדומה? ומה עניינו של הכתוּב: ״כי בצלם אלהים עשה את האדם?18במדבר, י״ב, ח'. היש צלם במה שאין לו תמוּנה? וכיצד תתאים את הכתוּב ״כי לא ראיתם כל תמוּנה״ עם הנאמר במשה: ״ותמוּנת ד' יביט״?19בראשית, כ״ח, י״ב–י״ג. ותארי האלהוּת? האם אין בתארים עצמם מעין הגשמה? וכיצד נימלט בזה מן הריבּוּי? כל מתוֹאָר באיזה תוֹאַר, הרי מורכב הוּא מעצמו ומן התכוּנה המתארת אותו, וכל הרכבה היא ריבּוּי, ואיך יתאים הריבּוּי עם האַחדוּת הפּשוּטה?
שאל רבBookmarkShareCopy

ערבי נחל

הנה נתבאר הפסוק שהתחלנו, שזהו אומרו כי יד על כס יה, שהוקשה לנו איזה יד שולטת שם עד אשר נאמר ששלח יד בכסא. אכן נודע הדבר, כי אמת שאין שום יד שולטת שם זולת יד אנשי ישראל שולטים שם כמ"ש (בראשית כח, יב) והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וביארו המפרשים שהראה הקב"ה ליעקב איך האדם הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ועל ידו מתנהגים כל העולמות הן לטוב הן להיפוך ח"ו, וזהו אומרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, ר"ל ע"י מעשי האדם יש להם לפעמים עליה ולפעמים ירידה הכל כפי מעשיו. הנה שישראל ידיהם שולטות בכל העולמות הן לתקן הן לקלקל, וזהו שרמז ואמר שמחמת כי יד על כס יה, שישראל ח"ו שולחים יד בכסא ונתנוהו לשונא המלך והמליכוהו ח"ו, לזאת מלחמה לה' בעמלק כו', כי ע"י שהם ממליכים אותו הוא נעשה בעל מלחמתו של הקב"ה כמבואר בדברי המשל והדברים עתיקים ואי אפשר כאן להאריך ולבאר יותר.
שאל רבBookmarkShareCopy

בעל שם טוב

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו'. שמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה על פסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כי אנכי שהוא השכינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכדאיתא בזוהר הקדוש משל אחד יורד לבור צריך ליקח לעצמו סולם כדי שיוכל לחזור ולעלות, וזהו אנכי שהוא השכינה, ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך, היינו על ידי השכינה תוכל לעלות, גם עלה, היינו שיהיה עלייתך טפל נגד מה שתעלה כמה וכמה נשמות העשוקים:
(דמ"א מקץ ד"ה א"י והנה)
שאל רבBookmarkShareCopy

תולדות יעקב יוסף

זמין למנויי פרימיום בלבד