חסידות על בראשית כח:יג

ובדרך דרוש על פי הדת ודין מדיני התורה, יתבאר וידבר אלקים (שמות ו ב). וגם הא דכתיב בתריה (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', עד (שמות ו ח) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. הנה הקושיות רבו כמו רבו. (א), מה אשמועינן בזה שהבטחה היה בשם אל שדי, ומה נפקא מינה בזה באיזה שם היה ההבטחה, ובפרט לפי מה שפירש רש"י ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא ניכר להם במדת אמיתית שלא נתקיים הבטחה בימיהם, אם כן אף אם היה הבטחה בשם ה', מכל מקום לא נתקיים בימיהם. (ב), ועוד קשה על הא דאמר ושמי ה' וגו', אי כפשוטו שלא הודיעם שם ה', קשה מה שהקשה רש"י והראב"ע הלא כתיב באברהם (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביעקב (בראשית כח יג) אני ה' אלקי אברהם אביך. ועוד שהיה ראוי לומר לא הודעתי, ואם נפרש כפירוש רש"י שלא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתים ולא קיימתים, עד כאן. קשה הרי לא הגיע הזמן שיתקיים. ואין לומר מכל מקום לא נראה להם קיום ההבטחה. זה אינו, דהלא נתקיימו להם כמה הבטחות, כמו באברהם שהבטיח לו שם אתה זוכה לבנים (ר"ה ט"ז ע"ב), והבטיח לו שתילד שרה ונתקיים. וכן ביצחק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, ונתקיים כמו שנאמר (בראשית כו כח) ראו ראינו כי ה' עמך, ונאמר (בראשית כו יב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. וכן ביעקב (בראשית כו טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך וגו', הכל נתקיים. אם כן הרי ניכר להם מדת אמיתית שלו ית' במה שראוי להתקיים אז, ומה' לא נתקיים אז שעוד לא הגיע הזמן, והחלק יעיד על הכל, ובפרט על הכלל וקצתו על קצתו, וקושיא גדולה מאד היא לענ"ד. (ג), איך נמשך לזה הפסוק (שמות ו ד) וגם הקמותי וגו'. (ד), (שמות ו ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה', ואחר כך מסיים אני ה', ותרתי למה.

ויצא יעקב וגו' (בראשית כח י), ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא), ויחלום והנה סולם וגו' (בראשית כח יב). יבואר על פי שכתב במגלה עמוקות ריש פרשה זו, כי הלך עשו אל ישמעאל ולקח את בתו (בראשית כח ט), לפי שראה שיעקב הוא קו האמצעי, ורצה להרע לו משני צדדין מימין ומשמאל, כי לקמן בפרשה זו כתב כי ישמעאל רוכב מימין על ל"ו שרים שלו, ועשו משמאל, והם הגאים, עיין שם. והנה יעקב השיג זה ונתיירא, על כן רצה לקיים אם בא להורגך וכו' (ברכות נ"ח ע"א). והנה יעקב מדתו תפארת וכולל הז' ספירות כמ"ש הרשב"ץ, ומלכות גנוז בו כי יהודה בו בכח, אך כדי לאבד אותו רשע, רצה לדבק עצמו בגבורה דקדושה להגביר הדינים עליו. והנה סבר שחפץ מדה זו תיכף לאבד, אבל באמת גם במדה זו כלול רחמים ומסכמת להמתין על הלקט, ואז שמח במפלתן של רשעים (סנהדרין ל"ט ע"ב), והיינו נתמלא סאתם (סוטה ט' ע"א), כי מלא רק רע ואין בו תערובות טוב. אבל בעשו היה צריך שילוקט ממנו כמו אנטנינוס וכדומה כמ"ש בפרשת תולדות (בראשית כה כג, ברכות נ"ז ע"ב), וקטיעה בר שלום (ע"ז י' ע"א), ונבוזראדן דנפיק מיניה ר' מאיר (גיטין נ"ו ע"א), ואונקלוס בר אחתיה דטיטוס (גיטין נ"ו ע"ב), וכדומה. והנה במגלה עמוקות פירש מחרן אנחנו (בראשית כט ד), מסטרא דדינא קשיא, עיין שם. והנה בספר כבוד חכמים על אגדת ירושלמי (במסכת ברכות כ"ד אגדה כ"ב), כתב שם לפרש הפסוק (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ותמצית דבריו על פי המאן דאמר (יומא נ"ד ע"ב) דמציון נברא העולם, שנאמר (תהלים נ ב) מציון מכלל יופי וגו'. והנה התחלת בריאת העולם היה במדת הדין, רק הגמר היה במדת הרחמים, כמאמר ר"ל (ב"ר י"ב ט"ו) בתחילה עלה במחשבה וכו', וראה שאין העולם מתקיים וכו'. ובודאי דמחשבות לבו קיים תמיד במקום התחלת הבריאה, רק אחר כך להתפשטות העולם גמרו בשם ה', ונמצא דמקום התחלת בריאה קיים על פי המחשבה, והיינו במדת הדין. והנה אמרו רז"ל בתחילה אמת, ואחר כך ורב חסד. ויובן שכך היא המדה, דמתחילה יושב על כסא הדין, וכיון שרואה שהעולם חייב כליה ח"ו, עומד מכסא הדין ויושב על כסא הרחמים ומטה כלפי חסד, ונמצא כסא כבוד הראשון הוא דין. וז"ש כסא כבוד מרום מראשון, היינו הכסא כבוד הראשון הוא מקום מקדשינו, לפי שמשם היה התחלת הבריאה כנ"ל, עיין שם. ונמצא דבית המקדש הוא מקום הדין. והנה התחלה לכל דבר יקרא פתח ושער, והנה במקום אחד מקדים הפסוק שמים לארץ, ובמקום אחר מקדים ארץ לשמים, שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות וגו', ללמדך ששניהם נבראו כאחד, שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה וגו', וכמו שהיה במשה ואהרן (ב"ר א' ט"ו). ועל פי זה יתבאר וילך עשו אל ישמעאל, והבין יעקב כונתו, לכך ויצא יעקב מבאר שבע, היינו ממדתו וילך חרנה, ר"ל לחרן כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה, והנה ויפגע במקום שהוא מקום הדין וגו', ויחלום והנה סולם זה בית המקדש כמבואר במדרש (שוח"ט מזמור ע"ח), והנה מלאכי אלקים שלוחי הדין וכו', ויחלום אף על פי כן (בראשית כח יג) והנה ה' נצב עליו שכלול ברחמים כנ"ל, ובזה הראה לו כי אין חפץ באיבודן קודם שנתמלא סאתם כנ"ל, על כן ויאמר וגו' (בראשית כח טז) ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, דהיינו מדת הרחמים, ואנכי לא ידעתי שהיה סבור שהמדת הדין הוא רק דין, ולנגד שהשיג אותו המקום הוא מקום הדין, אמר (בראשית כח יז) מה נורא וגו' אין זה כי אם בית אלהים כנ"ל, הואיל וזה שער השמים היינו התחלת בריאתן, וכמ"ש בספר הנ"ל על הפסוק (תהלים סח לו) נורא אלהים ממקדשך, והפסוק מציון מכלל יופי, ר"ל שממנו הוכלל העולם, על כן אלהים שהוא מדת הדין הופיע, עיין שם והבן.

ויאמר יעקב אל יוסף וגו' נראה אלי בלוז בארץ כנען וגו' (בראשית מח ג), ועתה שני שניך וגו' (בראשית מח ה), ואני בבואי מפדן וגו' (בראשית מח ז). ויש להבין מה זה דדייק ואומר ועתה. ועוד קשה קושית המפורשים על אומרו כאן ואני בבואי מפרן וגו', כפירוש רש"י (ד"ה ואקברה) וידעתי שיש בלבך עלי וכו', לעיל כשאמר לו וקברתני בקבורתם (בראשית מז ל), היה לו לומר דברים האלו. ונ"ל בהקדים מאמרינו (בפרשת עקב) בפסוק (דברים יא כא) למען ירבו וגו' על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ, ועיין בירושלמי ברכות פ"א (ה"א) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו', ורבנן אמרי כשני אבות כימי השמים על הארץ שהוא מהלך ת"ק שנה. ור"ל אשר נשבע לאבותיכם שימיהם היו ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, ועיין שם במפרש מ"ש בשם הילמדנו, והוא תמוה קצת דשני האבות מאי בעי הכא. והנ"ל בזה דבאמת ארץ החיים ועץ החיים הכל אחד, והוא בכלל ארץ ישראל וכמבואר בזוהר (ח"א קכ"ח ע"ב) דדרך מערת המכפלה אזלין לתמן ועיקר הנחלה שם, וכן יהיה בעתיד בחיים חיותינו כמו שהיה באדם הראשון קודם החטא, ולשם רצה משה להוליכן כמו שמבואר בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ז) בפסוק (דברים ג כה) אעברה נא. והנה במראות הסולם נאמר (בראשית כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, שאמרו רז"ל (חולין דף צ"א:) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, היינו עץ החיים דהוא ארץ ישראל מקרי ולא ארץ כנען, והיינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, ומפרש איזה האדמה, על זה אמר כימי השמים על הארץ, ר"ל העץ החיים אשר היא ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, עד כאן. (ובמקומו יבואר יותר). ויצא לנו מזה כי הנתינה במראות הסולם, היא עקרו של ארץ החיים שניתן ליעקב וזרעו דוקא, ואם כן לא שייך ירושה ובכורה, כי כל אחד פרי מעלליו יאכלו אם רב ואם מעט גם בחיים חיותינו בגן עדן דלתתא לעתיד, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ע"ז ג' ע"א), ואז עולם שכלו שבת. לכך דייק ואמר ה' נראה אלי בלוז, היינו בחזרתי מבית לבן בארץ כנען דייקא וגו', ונתתי את הארץ הזאת וגו' היינו ארץ הגשמי כפשוטו, ועתה וגו', ר"ל ולא בנחלת ארץ ישראל דלעתיד דהיינו ארץ החיים ועץ החיים, כי שם לאו בבכורה תליא מילתא רק נוצר תאנה יאכל פריה, וכיון שאמר לו ועתה וביאר לו כונתו כמ"ש, היה קשה ליוסף מה ענין ארץ החיים ועץ החיים לנתינת הארץ דהם אינם שם, ובודאי דגילה לו דהם מארץ ישראל ונקשרין עמו על ידי שביל נעלם וסתום עתה, והוא דרך מערת המכפלה ומתמן מריחין בוסמן דגן עדן, וכיון שנודע לו חשיבות המערה יתכן שהיה בלבו על מה שלא הוליך את אמו לשם, כי מעיקרא היה סבור שמה שציוה יעקב להוליכו לשם דוקא, היינו כדי לשכוב עם אבותיו כמ"ש ושכבתי עם אבותי, אבל רחל לאו אבות שלה הם, לכך אין לה מעליותא בזה. אבל עכשיו ששמע חשיבות המערה, יתכן שיהיה בלבו לכך אמר ואני בבואי מפדן וגו' כפירוש רש"י, והבן כי נכון הוא בס"ד.