וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃
ערבי נחל
והוא מאמר התנא (אבות ו, א) כל העוסק בתורה לשמה נותנין לו חיקור דין, היינו שיוכל לחקור האמת לאמתו בלי טעות לאסוקי כל מילתא אליבא דהלכתא, וכמו שפירשתי בחדושי לחולין על דרך זה מאמר רז"ל ריש פרק אלי טרפות (חולין מ"ד:) איזהו תלמיד חכם זה הרואה טריפה לעצמו ע"ש. ולזה ירמוז ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, י) ר"ל כשנמשך מיעקב בחינת ראיה לרחל אז נדחה היצר הרע שלא יוכל לפתותו בהוראות היתרים וכאמור, והוא ג"כ מש"ה ראה והתקין צורת הלבנה, כי רחל נקראת לבנה כנודע, ואמר כי תיקון שלה הוא ע"י שנמשך עליה בחינת ראיה והבן. ולז"א הכתוב הנה עין ה' אל יראיו (תהילים לג, יח) ר"ל היראים שאין להם בחינת ראיה עדיין הם צריכין להמשיך בחינת עין ה' ומשם מצד זה הוא מושגח ג"כ מהש"י בכל עניניו.
קדושת לוי
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וכו' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, ב). נראה לפרש על דרך רמז, שהנה ידוע שהשם יתברך משתוקק תמיד להשפיע טובות על עמו ישראל אך כביכול הסטרא אחרא מעכב נביעות שפע רק בזמן שישראל מתעוררים בשמחה אז זאת השמחה דוחה את החיצונים מלהמניע השפע מלהשפיע ואז השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו משפיע שפע ברכה על עמו ישראל. וזהו וירא והנה באר, הוא נביעות השפע. בשדה, וידוע ששדה רומז לחקל תפוחין קדישין שהשם יתברך יש לו תענוג גדול להשפיע. והנה שם שלשה עדרי צאן, רמז לשלש רגלים שבשנה. והאבן גדולה על פי הבאר, רומז להסטרא אחרא שמכונה בשם אבן כמבואר במאמר חכמינו ז"ל (קידושין ל:) אם אבן הוא נימוח. על פי הבאר, שמונע כביכול נביעות השפע מלהשפיע. ונאספו שמה כל העדרים, רומז לכנסת ישראל שבזמן שלש רגלים מתאספים שמה כל ישראל לחוג את חגיהם והשמחה מתרבה. וגללו את האבן מעל פי הבאר, ודוחים את הסטרא אחרא וסייעתא דילה מלהמניע השפע מלהשפיע ואז שופע על עמו ישראל טובות וברכות וחסדים:
קדושת לוי
ויהי כאשר ראה יעקב את רחל (בראשית כח, י). רמז לשמחת חתן וכלה שהוא כמו שמחת רגל. הנה כתיב (יחזקאל יא, יט) והסירותי את לב אבן, היינו הסטרא אחרא השורה על לבות בני ישראל ומונע הנבואה מלב בני ישראל כנאמר (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהלב נובע חכמת הנבואה. וזהו ויגל את האבן, הוא האבן המכשול. מעל פי הבאר, באר רומז על הלב שנובע נבואת חכמה: