חסידות על בראשית כט:לב

ואלה שמות בני ישראל כו' ראובן כו' (שמות א, א-ב). כי הנה שמות השבטים הקדושים כאשר תראה השם של כל אחד על מה נקרא בשם זה ראובן כי ראה ה', כי אתה יאהבני אישי (בראשית כט, לב) שמעון כי שמע ה' וכו' (שם לג) לוי הפעם ילוה אישי אלי (שם לד) הנה באמת חס ושלום אי אפשר לומר שהשבטים יהיו נקראים על שום תאוה גשמיות כגון ראובן כו', וכן שאר השבטים כגון יששכר ואשר. הנה באמת שמות השבטים מורים על העלאות כל התאוה לה' לבדו. בראובן העלה כל התאות שבין איש לאשתו להבורא יתברך שמו וכן שמעון וכן לוי מורה עליות כל התחברות להבורא יתברך לכך נקראים השבטים מטות מלשון מטהו מחלון לחלון, כלומר שהתאות הגשמיות העלהו להבורא יתברך. וזהו ואלה שמות בני ישראל, השמות בעצמם מורים על עליות כל הדברים להבורא יתברך ויתעלה זכרו:

יש להתבונן שלא החתים השם י"ה בשמות השבטים רק במשפחות, רק בראובן שמעון זבולון אמר הראובנ"י (במדבר כו ז) השמעונ"י (במדבר כו יד) הזבולונ"י (במדבר כו כז). והנראה דיובן גם כן ע"ד חז"ל (פסיקתא דר"כ פי"א ו') שהחתים הש"י שמו עליהם, להיות להם לעדות שלא שלטו בנשותיהם. וכתבנו לעיל שעל כן דוקא זה השם נחתם, להורות דאפילו כח החושב והדמיון לפועל רע ומגונה לא היה בהם. וכתבנו דדוקא במפקד הזה נחתם, כי היה אחר המעשה דעון השיטים בזנות, והיה מקום לטענת האומות באמרם כי זנתה אמם במעשה או במחשבה וטבע המוליד בנולד, על כן החתים הש"י שמו עליהם. והנה בשבטים לא היה צריך לחתום שמו, כי לא היה יעקב בשעבוד מצרים, אך באלו הג' שבטים מצאנו ראינו שאמרה אמם בעת הוולדם בקראה שמותם דברים שיורו להמון עם כדברי חשק ח"ו, בראובן אמרה כי עתה יאהבני אישי (בראשית כט לב), ובשמעון כי שמע י"י כי שנואה אנכי (שם בראשית כט לג), (ובודאי לא היתה שנואה לגמרי ח"ו, רק שאהב את רחל ממנה כמ"ש הכתוב (בראשית כט ל)), ובזבולון הפעם יזבלני אישי (שם בראשית ל כ), והחסר תבונה השומע זה דברים כאלו שיצאו מפי הצדיקית, יחשוב שהם כדברי חשק שרצתה שבעלה ירבה תשמישו עמה, וזה פועל מגונה לצדיקים, ע"כ טבע המוליד בנולד, ובפרט בשמעון שעיקר המעשה דשיטים היה בשבטו, ובאמת לא כן כוונת הצדיקית רק כוונתה להעמיד תולדות קדושים ולרבות ענפי הקדושה, ולא לבם הלך ברבות תאוותם, על כן באלו הג' שבטים החתים הש"י שמו שם המחשבה, להורות כי שגבה מחשבות אמם בקדושה, והבן:

ותקרא שמו ראובן כי אמרה וכו' (בראשית כט לב). יש להתבונן דבכל השבטים נאמר מקום טעם הקריאה ואחר כך קריאת השם, מה שאין כן בראובן הושם השם מקודם ואחר כך הטעם. ונ"ל דזאת היתה לרז"ל שדרשו בברכות (ז' ע"ב) ראובן, ראו מה בין בני לבן חמי. דהנה יש לתמוה אדבריהם, הרי הטעם מפורש בפסוק ומהו הצורך לטעם אחר, וגם אדונינו מהרש"א הקשה הרי לאה לא היתה מז' נביאות, (ותירץ דהש"י שם בפיה ונבאה וכו'). ולא נראה דודאי כל האמהות נביאות היו, רק לא נחשב בכלל נביאות רק אותן שנצרכו לדורות, כמו דלא קחשיב רק מ"ח נביאים, ועמדו כפלים כיוצאי מצרים, ולא קחשיב רק אותן שנשתלחו לומר הנביאות לכל מי שנשתלחו. ומעתה תתבונן הנה לאה באמת קראה השם הזה מטעם ראו מה בין בני וכו', אך להיות שלא נשתלחה במאמר השם להגיד הדבר, לא יכלה להגיד עיקר הטעם, על כן אמרה בפני העולם טעם פשוט. וזהו שהקדים קריאת השם ותקרא שמו ראוב"ן מטעם הכמוס, כי אמרה אל העולם טעם פשוט, מה שאין כן בשארי השבטים נאמר הטעם קודם ואחר כך הקריאה, נ"ל: