וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל־אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ׃
שם משמואל
ולפימ"ש יובן טעמו של דבר מה שלא הי' לי נבואה בהקיץ ובזוה"ק (קמ"ט:) הקשה וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא אתגלי עלוי ובאתר דא קדישא לא חמא אלא בחלמא ותירץ משום דעדיין לא נסיב ויצחק הוה קיים, ובחרן דנסיב ואעפי"כ כתיב וארא בחלום תמן אתר גריס ויצחק הוה קיים, ולפי דרכנו יש לומר עוד טעם מאחר דחשיב כאלו הוא בחו"ל ואין הנבואה שורה רק כשהתנבא פעם בארץ, ומאחר שלא מצינו לו נבואה מקודם בארץ ע"כ לא בא אליו הנבואה אלא בחלום, ואולי יש לומר דהזוה"ק שלא תירץ כן, רשב"י לשיטתי' דאזיל בתר כוונה, ולעולם חשבינן סוף ותכלית הכוונה, ומאחר שלא הי' רצונו להשאר שם רק לשוב אח"כ לא"י, אי אפשר לחשוב כאלו הוא לגמרי בחו"ל, וממ"נ אי אזלת בתר מה שהוא בפועל הרי הוא בפועל בא"י, ואי בתר הכוונה צריכין לחשוב תכלית הכוונה, ולפי דרכנו כפי הדיוק ממתני' דעירובין אזלינן בתר הכוונה אבל לא בתר תכלית הכוונה, שהרי שם תכלית הכוונה שיהי' רשאי לילך עי"כ לביתו ולמה יקנה שביתה בעיקר האילן או הגדר, אלא ודאי דאזלינן בתר הכוונה ולא בתר התכלית, ולפי"ז ניחא מה דבחרן מצינו מאמר הש"י אליו להדיא ל"א פסוק ג' ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ וגו' ולא בחלום, והיינו כי זה הי' אחר שראה את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויהב דעתי' למהדר וכיון שדעתו הי' בארץ שוב נחשב כאלו הוא בארץ, וע"כ בא לו הנבואה בהקיץ, אבל קודם זה בחרן נאמר ואשא עיני וארא בחלום [ועיין רמב"ן ל"א פסוק י"ג שהא דאמר ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום זה הי' בהיותו עובד בבית לבן בצאנו בעת יחם הצאן, ומאמר אנכי האל בית אל הי' קודם הנסיעה ואיננו חלום אחד עם הא דלעיל, אלא שמפשט לשון הרמב"ן נראה שגם זה הי' בחלום אלא חלום אחר הוא ולפי דרכנו לא נעקור הכתוב מפשוטו שזה הי' מראה בהקיץ, ואולי הרמב"ן לא דקדק בזה באשר לא איירי בענין חלום או בהקיץ רק אם מאמר אחד הוא או שנים]:
קדושת לוי
ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו (בראשית לה, יג). רש"י פירש איני יודע מה מלמדנו. והנראה דרבותינו ז"ל (בראשית רבה מז) דרשו מזה הפסוק ויעל, דאבות הן הן המרכבה. וידוע דאבות לא היו המרכבה רק בהיותם בארץ ישראל כפירוש רש"י בפרשת ויצא בפסוק (בראשית לא, ג) ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך כו' ואהיה עמך, אבל בעודך מחובר וכו' עיין שם. וזה היה הדיבור הראשון בשובו אל ארץ כנען לדבר עמו נחמות, כי הדיבור בשכם לא היה רק ציווי ללכת בית אל מה שאין כן בבית אל דיבר עמו דברים העתידים ונחמות לו ולזרעו ואז נשתלם הוא להיות מהמרכבה ולכן נאמרה כאן ויעל מאליו שלמדו רבותינו ז"ל שאבות הן הן המרכבה: