חסידות על בראשית לא:כט

לבאר פסוקים סוף ויצא וזה תוארם. ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא, קשיא טובא, איך סלקא דעתך שמי שרוצה לברוח מחבירו יבוא בתחלה אליו ויאמר לו דע לך אחי כי רצוני לברוח ממך מי פתי יסור לעשות כזאת. ויאמר לבן ליעקב מה זאת עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב כו' למה נחבאת לברוח, יש לדקדק חדא בכפל לשון ענין הבריחה כמה פעמים. ותו תיבת נחבאת מיותר, והוה ליה למימר למה ברחת. יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך כו', יש לדקדק דסותר דבריו תוך כדי דיבור דכיון שהש"י הזהירו א"כ אין לאל ידו, ותו מאי ואלהי אביכם ולא אמר ואלהיכם. ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך ולמה גנבת את אלהי, יש לדקדק בתיבת ועתה דמשמע ששאלת למה גנבת תלוי בהקודם והרי בלי זה יכול לשאול למה גנבת. ויאמר יעקב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, יש לדקדק מדוע חרץ יעקב משפט מות לאיש הגונב ע"ג של לבן, ותו איך לא חש יעקב שמא א' מבני ביתו גנבו ועמ"ש מזה במקומו בפ' ויצא.

ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב וגו' (בראשית כט יג). ענין לבן נ"ל, כי הוא סאב לובן, על כן נזדווג לו יעקב שלא ראה טיפת קרי מימיו (יבמות ע"ו ע"א). והנה כאשר נולד יוסף שהוא יסוד הלך ממנו, ועדיין היה לו אחיזה קצת, ועל כן יצא ירבעם יהוא אחאב ועוררו תרפיו, והיינו דכתיב בפרשת ויחי (בראשית מח ח) ויאמר מי אלה, מדת יסוד אחיזת לבן הרשע לפוגמו, וכפירוש רש"י (ד"ה וירא) שראה ירבעם ואחאב וכו'. וזה מאמר לבן יש לאל ידי לעשות עמכם רע (בראשית לא כט), על דרך לא יגור במגורו רע, והבן. וגם אומרו וכל אשר אתה רואה (בראשית לא מג), כי ידוע מה נקרא כל, (ר"ל יוסף הרומז על מדת יסוד), לי הוא ולבנותי, ר"ל שנולד מבנותי, על כן יש לי שייכות בו. ואמר בנותי, כי היה בבטן לאה, ואחר כך בבטן רחל כנודע ממאמר רז"ל. וכן יסד הפייטן עובר להמיר בבטן אחות מה אעשה לאלה היום, ר"ל או לאלה היום לפגום, או לבניהם אשר יולדו כמ"ש, והוא פלא בס"ד.