חסידות על בראשית לא:מב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראישת לז, א). הכלל הוא כך, דהנה בספר האמונה ובטחון להרמב''ן כתוב הגם שהקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב אבינו, אף על פי כן היה מתירא שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא כדת עיין שם. והנה צריך כל אדם לעבוד את ה' בכל עת ורגע ויהיה בשמחה תמיד אם הוא רואה שיש לישראל טובות בזה העולם ואם חס ושלום להיפוך צריך להשתתף בצערם וצריך לדאוג תמיד שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא ויעקב היה תמיד במדריגה זו שמתירא תמיד שמא יגרום החטא ולא יצא ידי חובתו לעבוד את הבורא. וזהו שאמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, דהיינו שהיה לו תמיד פחד שמגורי הוא לשון פחד וממה היה לו פחד שמא לא עבד את הבורא כראוי. אביו שהיה לו מדת אביו, דהיינו פחד יצחק שיצחק עבד את הבורא במדת יראה כמו (בראשית לא, מב) ופחד יצחק:

וְהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּת הוּא הִתְרַחֲקוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח): כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה. וְהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְהוּא בְּחִינַת (בראשית כ״ה:י״ט): אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. כִּי אַבְרָהָם הוּא חֶסֶד, וְיִצְחָק הוּא גְּבוּרָה, פַּחַד יִצְחָק (שם לא). וְחֶסֶד זֶה מְלֻבָּשׁ בִּגְבוּרָה, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב (תהילים כ׳:ז׳): בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שם קיז): כִּי גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ.

ונקבצו ובאו השלשה מעלות ביעקב. מעלת השליחות מפורש בכתוב. ומעלת הנשיאות נדרש בשוחר טוב שם על ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ומעלת השמירה נדרש בברא"ר (פרשה ע"ה) שנתנו לו ד' אלף רבוא מלאכי השרת כו' עי' שם. והוא כמו שנתבאר אצלי במקום אחר כי ענין ג' עמודי עולם (פ"א דאבות) תורה עבודה וגמילות חסדים שהם מוח ולב [כמו שנאמר ולעבדו בכל לבבכם] ומעשה זכו ג' אבות העולם ונטלום ולכך הם עמודים שהעולם נשען עליהם ומזכירים תמיד זכותם. אברהם נטל גמילות חסדים כידוע בדברי רז"ל בכמה מקומות ולכן אמר (בראשית) את הנפש אשר עשו בחרן ייחס לו תואר עשייה וגם נפש שהוא כח המעשים כמו שנתבאר לעיל. ויצחק נטל עבודת הלב וזה ענין שנעקד לקרבן מיוחד לד' כמו שאיתא (סנהדרין ק' ב') קוב"ה לבא בעי ובירושלמי (פ"ק דברכות) אי את יהיב לבא לי אנא ידע דאת דילי ונאמר (פרשת ויצא) פחד יצחק שהי' דבוק בפחד ויראה להשי"ת וזהו עבודת הלב כמו שדרשו (יומא ע"ב ב') על פסוק ולב אין. והתורה נטל יעקב כמו שנאמר (במיכה) תתן אמת ליעקב והתורה נקראת אמת כמו שאי' (ברכות ד' ב'). שזהו מעלת יעקב ביחוד מצד החכמה שכבר נשלם במעשה ובלב בתולדה מצד אבותיו והוספתו עליהם מצד החכמה שלכן אמרו (שבת קי"ט ב') דנחלת יעקב בלי מצרים. כי המעשה הוא ע"כ בעלת גבול שאי אפשר להיות מעשה נעשית באין קץ וכן הלב בעל גבול שכבר יש בו גילוי קצת כמו שנתבאר לעיל. משא"כ החכמה שבמוח שאין בו גילוי אין בו גבול כי כל דבר שיש בו גילוי כבר יש בו גבול כפי כח הגילוי וההתגלות למי שנגלה לו שהוא בעל גבול משא"כ דבר הנעלם וכמו שנאמר בתורה ארוכה מארץ מידה וגו'. ולכך יעקב אבינו ע"ה מיטתו שלימה כי בעל גבול בהכרח יש ג"כ חוץ לגבול משא"כ מי שאין לו גבול ואין כאן מקומו להאריך עוד בזה. ולכך זכה יעקב לכל הג' מעלות. ומעלת השליחות נתפרשה בכתוב שהיא מעלתו המיוחדת לו ביחוד. אבל בדרש יש גם על המעלות אחרות שג"כ באו לו ממילא מצד אבותיו.