חסידות על בראשית לב:ו

‎ואם תאמר ומהיכן יהיה פרנסתו של אדם? לזה אמר "ויהי לי שור וחמור" דהיינו שהפרנסה בא ממילא אם עושים רצונו של מקום. "ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך", ר"ל כי כן דרך האומות בראותם כבוד ועושר ישראל אזי הוא חביב ונושא חן בעיניהם אף שאינו נהנה מישראל אעפ"כ נושא חן בעיניהם. "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך כו'", ר"ל הרמז הגם שהדיבורים של הצדיק פועלים ונכנסים בלב עשו שיתהפך לאחיו כנ"ל, אעפ"כ "וגם הולך לקראתך" פירוש אעפ"כ הוא מתנגד והולך לקראתך ומעשיו הם התנגדות והיפך מעשיך הטובים. "וארבע מאות איש עמו" רמז שגם שעושה כל מעשים רעים אעפ"כ אומר שהוא בן עולם הבא, שיש לו ת' עלמין דכסופין, וזהו "עמו" שאומר שעמו הם ארבע מאות רמז לת' עלמין כנ"ל.

או יאמר "ויהי לי שור וחמור" דהנה כתיב "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ". יש לומר הרמז שע"י התורה הקדושה הנקראת "מים" יזכה האדם ל"נפש חיה" דהיינו לנשמה עליונה, "ועוף יעופף על הארץ" ר"ל שיעופף עם מחשבתו בעולמות העליונים, "ויברא אלקים את התנינים הגדולים" ופירש"י ובדברי אגדה הוא לוויתן שבראם זכר ונקבה, יש לומר שרש"י ז"ל רומז בדבריו לתרץ לשון הכתוב "ויברא" שהוא מיותר לכאורה, וגם השינוי לשון שהיה לו לומר ג"כ "ויאמר יהי תנינים כו'", אך לפי הענין הנ"ל יבואר שזה רמז על הצדיק הדבוק בו ית' הנקרא "לוויתן" לשון לווייה ודיבוק בהשי"ת ב"ה, שזה בלתי אפשרי שיבוא לאדם כי אם מאתו יתב"ש, דמעיקרא ציוה השי"ת שיעבוד אדם מעצמו המדריגה הזאת שיזכה לנשמה ולכן נאמר "ויאמר כו'", אבל המדריגה שנית שיזכה אדם לדביקות בו ית' שיהא נקרא בשם לוויתן, שיהיה בדביקות כ"כ שכמעט יהיה בטל מהמציאות עד שהשי"ת מצנן אותו, וזהו "צינן את הזכר", רמז הדביקות הנ"ל שהשי"ת מצנן בו הדביקות שלא יתבטל מהמציאות, "זכר" רמז לדביקות, "והרג את הנקבה" רמז שהוא צדיק כזה שהצד הנקבות שבו הוא היצה"ר הרג אותו לגמרי, "ומלחום לצדיקים לעתיד לבא" רמז שלהצדיקים הבאים אחריו קל להם לעבוד השי"ת ע"י שגורם הצדיק הנ"ל במעשיו "ומלחום" לשון המתקה, שהמלח ממתיק את הבשר, כמו כן המתיק הצדיק הנ"ל את היצה"ר עד שהוא קל לצדיקים העתידים לבוא לעבוד השי"ת בלי שום עמל ויגיעה, והב' מדריגות הללו נותן השי"ת להצדיק במתנה.

עם לבן גרתי (בראשית לב ה). פירש רש"י (ד"ה גרתי) לא נעשתי שר וחשוב אלא גר וכו' שהברכה לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי גימטריא תרי"ג, כלומר תרי"ג מצות שמרתי, עיין שם. וכבר אמרתי דשניהן בקנה אחד עולין, דעל פירוש הראשון י"ל דאכתי יתקיימו בו הברכות, ומה שלא נתקיים עד עתה הוא מפני שלא שמר תורה ומצות, על זה צוה לאמר לו דבר אחר ותרי"ג מצות שמרתי, ומצאתי כן בכלי יקר. אמנם על זה קשה הא כיבוד אב לא היה יכול לקיים, וכמו כן שאר מצות התלויות בארץ. והנה שני הפירושים של רש"י הן דרך דרש, והפירוש הפשוט הוא כמ"ש הרשב"ם עם לבן גרתי כאשר ידעת במצות אבי ואמי וכו'. וכבר נודע דרכי לפרש דהדרש יוצא מהפשוט, והנ"ל דכולן יוצאין מהפשוט, דעל הפשוט קשה מה שאמר ואחר עד עתה, הלא יראה וידע שאחר עד עתה. לכך יתכן הדרש גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ואף שלא קיים כיבוד אב, הלא זה היה מצות אביו כדברי הרשב"ם, ושמא תאמר כי אם קיים כל התרי"ג וגם כיבוד אב, למה ירא היה לו לבא ולהלחם, אך התירוץ לזה הוא דמצות אביו היה רק וקח לך משם אשה (בראשית כח ב), ואם כן מה שעבד בשביל אשה היה במצות אביו, והנה על ידי הרמאות נתעכב עוד שבע שנים, ואין לו אשמה כי רחל היא עיקר אשתו, כמו שנאמר (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, וכמו שפירש רש"י בפרשת ויצא (בראשית לא לג, ד"ה באהל), והיא אשר לקחה ברצונו וקיים מצות אביו וקח לך משם אשה. ולדעתי שיש נבואה בדברי אביו יצחק באמרו וקח לך משם אשה, דתיבת לך הוא מיותר לכאורה דלמי יקח. אך נראה דלך הוא כמו שפירש רש"י בפרשת שלח לך (במדבר יג ב), לדעתך, ור"ל אף אם יתיהב לך אשה שלא מדעתך, תשתדל עוד ליקח לדעתך, אך מה שעבד בשביל הצאן והון, בזה עבר על כיבוד אב. וזה אומרו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, רק זה ואחר עד עתה (בראשית לב ו) ויהי לי שור וגו', ר"ל כדי שיהיה לי כל אלה, היא סיבה ואשלחה וגו' למצוא חן בעיניך, ואף עם עשו לא יבין על בוריה, הוא כוון כן בדבריו כאשר האמת בלבבו. והנה גם בשאר מצות התלויות בארץ, נראה לומר דכל זמן שהיה מצות אביו עליו חובה, וצריך להתעכב ואינו יכול לקיימן בפועל, יצא בהלימוד, מה שאין כן בזמן שנתעכב ברצונו, הואיל ויכול לקיימן בפועל אינו יוצא בהלימוד, וכמו שפרשתי בפסוק (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד, והבן.