חסידות על בראשית לב:יב

ועתה נשים פנינו לבאר המאמרים אחד אחד. ונקדים לישב פסוקי וישלח ויאמר יעקב כו' ה' האומר אלי כו', פירש"י בשני הבטחות אלו אני בא לפניך אך אפשר קטונתי ע"י החסדים שכבר נתקבלתי שכרי לכן בקשתי הצילני נא בלתי הבטחה וזכות בחסדך הגדול כי ירא אנכי אותו כו' ואתה אמרת כו' פירש"י הבטחה זו נאמר לאברהם דאלו ליעקב נאמר בלשון אחר ובמדרש היטיב בזכותך איטיב בזכות אבותיך. ויש לדקדק, א' מיד אחי מיד עשו כפל לשון. ב' כי ירא אנכי אותו, תיבת אותו מיותר הוה ליה למימר כי ירא אנכי פן יבא, ובפרט דלאו מעשו לחוד ירא דהא גם ת' איש היו עמו. ג' למה באמת לא הזכיר בתפלתו ההבטחה שנאמרה לו לעצמו ולמה הזכיר ההבטחה שנאמר לאברהם. ד' מאחר שבא בטענה שהקב"ה הבטיחו להיטיב לו למה הזכיר שהבטיחו בזכותו ובזכות אבותיו מה איכפת לן בזה אטו אם הבטיחו בלא שום זכות או בשביל זכות א' לבד לא יקיים. ה' קשה טובא הא כבר הזכיר הבטחת הש"י בתחלת תפלתו רק שאמר שקטונתי ונתבטלה ההבטחה, גם מה שכ' במדרש שאין הבטחה לצדיקים א"כ מה סיים ואתה אמרת.

הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב, יב). דעשו הוא הסטרא אחרא הוא מלאך המות הוא היצר הרע, ובקשת יעקב היה הצילני נא שלא יהיה עשו אחי. וזהו מיד אחי מיד עשו, שלא יתגלגל שהיצר הרע יהיה אחי. שפעמים חס ושלום היצר הרע מסית לעבירה ולעין אדם מראה מצוה ועל דרך זה מתקרב לאדם ללכדו במהרה לעשות עבירה והבן:

וישב יעקב וגו' (בראשית לז א), אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (בראשית לז ב). מה שיש לדקדק בזה, עיין במהר"י אברבנאל ובמגיד משרים ובשאר המפרשים. והנ"ל על פי מה דאיתא במדרש (ב"ר פ"ד ה') מה כתיב למעלה (בראשית לו לא) אלה המלכים וגו', וכתיב הכא וישב יעקב, משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם, וישב לו ביניהם. והנה עיקר מוראו היה מחמת הכיבוד אב שהיה עשו מקיים כמבואר בבעל הטורים, (ועיין מ"ש לעיל בפרשת וישלח (בראשית לב יב) בפסוק כי ירא אנכי אותו עיין שם), לכך ישב בארץ מגורי אביו לקיים כיבוד אב, ועיין במדרש (ב"ר פ"ד ה') וברש"י (ד"ה וישב) משל לנפח וכו', ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה את כולם. וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף, כלומר שהוא עקרן וקיומן שעל ידו יתקיימו, כי הוא המפיל אותו תחילה, ועיין ביערות דבש חלק שני מ"ש על הפסוק (אסתר ו יג) ויאמר לו חכמיו, עיין שם. והנה מה שאמרו (ב"ר ע"ג ז') אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הטעם מבואר ביערות דבש חלק שני דרוש ב', כי עשו יש לו שכר כיבוד אב, אבל איך יתכן כיבוד הלא שלח את אליפז אחרי יעקב להורגו, הלא היה צער גדול ליצחק על ידי זה. וז"ש (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, אבל בעוה"ר גם שבטי יה לא עמדו בזה שמכרו את יוסף ולא חסו על צערו של אביהם, אך בני רחל לא היה ידם במעל הזה, ולכך עשו נופל בידם, עיין שם. ועל פי זה מובן המשך הדברים דהפסוק מבאר דלמה עקרן של התולדות וקיומן הוא יוסף, על זה אמר הפסוק בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו', ועל ידי זה נמשך המכירה שמכרוה ליוסף, על כן לא יכלו לנצח עשו בלא יוסף, והבן.