וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃
קדושת לוי
וזהו גם הרמז במדרש (בראשית רבה כ) גדולה פרנסה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא גאולה על ידי מלאך שנאמר (בראשית מח, טז) המלאך הגואל אותי, ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא שנאמר פותח את ידך (תהלים קמה, טז) פירוש, כי מלאך הוא מעלמא דנוקבא כמו שכתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ופרנסה מעלמא דדכורא. וזהו פירוש אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום (שיר השירים ח, י) ככלה שנמצאת צנועה בבית חמיה משבחין אותה בבית אביה (פסחים פז.) והענין, כשעובד בבחינה א' הוא מעלמא דנוקבא נקרא כלה בבית חמיה, אכן כשהוא מן העובדים כדי שהבורא ברוך הוא יקבל תענוג כבחינה הב' אז משבחין אותה בבית אביה, היינו העולמות העליונים הם בבחינות נוקבא כדלעיל אמר רב חסדא לבנתיה. ויובן גם כן מה שכתוב במדרש הנ"ל הקיש הכתוב גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה בכפליים אף כו', הענין שכתוב בראשית חכמה שאדם בחטאו מקנה חלק רע בנפשו לפי בחינת החטא ואבר שחטא, כי כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים כן יש בנפש הרוחניות תרי"ג מצות. ולזה נקרא חלל בנפש, כי האבר ההוא נעשה חלל בחלק הקדושה ומקנה בחיצונים עד שיתמרק הנפש בגיהנם אם לא עשה תשובה, והיינו קשר כפול בעולם הזה ובעולם הבא וזה בא מחמת חלק הטומאה שמקנה בנפשו חלילה ועל זה נאמר (דברים לב, יח) צור ילדך תשי. נמצא לזה צריך גאולה בכפליים וזהו (שם ל, ג) ושב ה' אלקיך כו' ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, פירוש שמחמת רחמנות הבורא יתברך ישיב תחלה את שבותך ואחר כך ישוב מה שהפיץ כביכול מהקדושה להחיצונים והיינו ה' אלהיך שמה. נמצא צריך הגאולה בכפליים כך פרנסה בכפליים שהקדוש ברוך הוא משפיע להעולמות והקדוש ברוך הוא מקבל מהם תענוג ודו"ק:
אגרא דכלה
ותאמר הנה אמתי בלהה וכו' ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג). צריך להבין דשרה אמרה לאברהם ואולי אבנה ממנה (בראשית טז ב) דמשמע בספק, ורחל אמרה בלשון ודאי ואבנה. גם לשון "גם שאמרה רחל צריך להבין, ודברי רש"י ז"ל ידועים בדרך דרש דקאי אשרה, ודבריו דברי א' חיים שקבלו חז"ל (ב"ר פע"א ז') ברוח הקודש, אבל אינו מפורש הענין בכתוב. גם צריך להתבונן עוד שינוי אחת, דהנה שרה אמרה בא נא אל שפחתי וכו' ולא הזכירה שמה, ורחל אמרה הנה אמתי "בלהה וכו'. והנראה דהנה כתבו חז"ל המקובלים דעיקר הריון ועיבור גורם אות הה"א, שהוא עיקר מטרון (מטרוניתא), בסוד הכתוב (בראשית מז כג) "הא להם זרע. והנה שרה גם כן כל זמן שהיתה שמה שרי, לא היה לה עיקר מטרון, עד שגלף לה הקב"ה עיקר מטרון (ב"ר פמ"ז ב') הוא סוד הה"א. והנה הגר היה ה"א בשמה, והנה משום הכי רצתה שרה ליתן אותה בחיק אברהם, אפשר שתבנה מהה"א שלה, אבל היה הדבר מסופק אצלה כי אפשר שלא יספיק הה"א, רק שתבנה הגר בעצמה, על כן תלתה הדבר בספק אולי אבנה ממנה, כי באפשרי שתספיק הה"א גם לי, ואפשר לא תספיק רק לעצמה. והנה רחל גם כן לא היתה בשמה אות הה"א, אמרה הענין בלשון ודאי, כי "בבלהה ב' ההין ובודאי יספיק לשתיהן. וזה שהזכירה שמה "בלהה, ואמרה בלשון ודאי "ואבנה בודאי, ואמרה לשון ג"ם, דהיינו שתפקד בלהה בעצמה, וגם אנכי ממנה, נ"ל. ובזה יובן עוד דקדוק אחד, דשרה לא אמרה ותלד על ברכי, ורחל אמרה ותלד על ברכי. ולפי מ"ש ניחא דשרה לא היתה כוונתה שתלד הגר, כיון שלא היה בה רק ה' אחת ותועיל לאשה אחת, יותר היתה חפיצה שלא תלד הגר, ותועיל הה"א לה בלבד, מה שאין כן רחל "בבלהה אדרבה יותר בקשה שתוליד "בלהה ותתראה פעולת הה"א, ובודאי גם לה יהיה תועלת בה"א השניה. ובזה תבין ששרה כיון שראתה הריון הגר הכניסה בה עין הרע (ב"ר פמ"ה ה'), ולמה כזאת הלא היא בעצמה נתנתה בחיק אברהם. ולפי מ"ש ניחא שהנתינה הזאת לא היתה עיקר כוונתה שתלד הגר, רק שתועיל הה"א לה לעצמה, כיון שהיא שפחתה כגופה דמי שמשועבדת לה, על כן כיון שהרתה הגר בעצמה לא הוטב בעיני שרה, מה שאין כן רחל אדרבה שמחה מאד בלידת הבן, כיון שראתה פעולת הה"א האחת, בודאי תראה לה לברכה פעולת הה"א השניה. ובזה תבין מאמרה שאמרה דנני אלקים וכו' "ויתן לי בן (בראשית ל ו), דויתן משמע לשון עתיד, ולפי משפט הלשון היה לו לומר ונתן לי בן, (וידעתי גם ידעתי דלפי הפשוט י"ל בדקדוק הנקודה, כמו ויתן אברהם את כל וכו' (בראשית כה ה). אך אף על פי כן אינה דומה, כי שם הת' בצירי ואינה סמוכה, ובכאן סמוכה במקף והבן). אך לפי מ"ש שפיר יתפרש "ויתן לשון עתיד, שאמרה שבודאי יתן השי"ת גם לי בעצמי בן, כיון שאני רואה פעולת הה"א, גם הה"א השניה תעשה פעולתה והבן. ובזה תבין גם כן בלידת הבן הב' שאמרה נפתולי אלקים וכו' (בראשית ל ח), עייין בדברי המפורשים שהלשון הזה אין לו גיזרה. וגם איזה התחברות היה לה עדיין עם אחותה. גם היה לו לומר נפתולי מאלקים נפתלתי וכו', אך אלקים הכוונה על המטרוניתא בחינת הה"א שלא היה לה, ואמרה בעת נתחברתי חיבור אלקים, דהיינו הה"א עם אחותי, או הכוונה על לאה, או ביותר יתפרש הכוונה על "בלהה שהיא גם כן אחותה כנודע מרז"ל (ב"ר פע"ד י"ג), ונתחברה עמה בההי"ן שלה, והבן. ובזה תבין גם כן שאצל לאה נאמר (בראשית כט כד) ויתן לבן וכו' ללאה בתו שפחה, וברחל נאמר (בראשית כט כט) ויתן לבן וכו' את "בלהה שפחתו לה לשפחה. תבין השינויין שהודיע אותנו מפלאות תמים דעים איך המסבב סיבות היסב הדבר שניתן לרחל את "בלהה לה לשפחה, היא היא המכוונת לה לתועלת מאז היותה להיות לה לישועה בב' ההי"ן שבשמה, על כן משמיענו אחר כך בתורה שלא נאמר בזלפה ותהר (בראשית ל י), להיות שהיתה בחורה והיתה נתינת השפחות שלא כסדר וכמשפט רק הגדולה לקטנה, אך הוא מפלאות תמים דעים, והבן: