חסידות על בראשית ל:ח

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דַּע, שֶׁעִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא שַׁעַר, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם אִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵהּ. כִּי תְּפִלָּה הִיא מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ט:ד׳) וַאֲנִי תְפִלָּה; וּתְפִלָּה – לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל׳:ח׳): נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי, תַּרְגּוּמוֹ לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת.

וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. נראה לפרש על דרך הרמז, דהנה הצדיק כל עבודתו הוא להיותו דבוק בו יתברך ויתעלה, ולדבק נשמתו תחת כסא הכבוד מקום שרשו, והצדיק המזכך את גופו ומטהר עצמו מכל התאוויות החיצונים אזי גם גופו הטהור דבוק בו יתברך. וזה הוא לשון "תפילה", דהיינו דביקות כמו "נפתולי אלקים כו'", שע"י התפילות הזַכוֹת והצלולות במחשבות טהורות נתדבק בו ית'. וזהו "וישלח" לשון לוויה, כמו "ויצו פרעה אנשים וישלחו אותו" תרגום "וישלחו" - "ואלוויאו", ר"ל שהצדיק מלווה את המלאכים הנשלחים לפניו, דהיינו הדיבורים היוצאים מפי הצדיק נבראים מהם מלאכים, והיינו שגם גופו הטהור הוא מסייע להמלאכים שלו שיעלו למעלה, "לפניו אל עשו אחיו" ר"ל עי"ז גורם שעשו נעשה אחיו. "ארצה שעיר שדה אדום" פירוש שנעשה אחיו למטה, לזה רמז "ארצה שעיר", וגם נעשה אחיו למעלה דהיינו בעולם שלו הנקרא "שדה אדום", השר של אדום נעשה ג"כ אחיו.

ועל דרך רמז נ"ל לפרש אלה תולדות נח וגו', על פי מ"ש לפרש הפסוק (משלי ט"ו כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי אית יראה עילאה בגין דאיהו שרשא ועקרא דכל עלמין ולא מפחד העונש, ויראה תתאה דהיינו יראת העונש (עיין זוהר ח"א י"א ע"ב). והנה הירא רק מעונש, אינו שומר עצמו רק ממעשה, דאין השי"ת מעניש על המחשבה דמחשבה רעה אינו מצטרף למעשה (קידושין ל"ט ע"ב), מה שאין כן מי שיש לו יראה עילאה, שומר עצמו גם מהרהור, דבאמת גם בזה ממרה פי המלך ית"ש, רק דבחסדו אינו מעניש, עיין בנועם מגדים (ריש פרשת בראשית) על הפסוק (תהלים קיז א) הללו את ה' כל גוים וכו', עיין שם. והנה אף דאינו מעניש על המחשבה, מכל מקום ירושת חיים אמיתים, הוא ודאי על ידי דבקות ה' לבל יפרד ממנו, כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ולא המטמא מחשבתו. והנה נקיות המחשבה בא מהשכלה בעומק התורה כמבואר שם בספר הנ"ל בשם הרמב"ם, ועיין שם מ"ש המליצה (בראשית ל ח) נפתולי אלקים נפתלתי, שבאתי לדבקות הבורא ב"ה עם אחותי עיון וברירות התורה, על דרך אמור לחכמה אחותי (משלי ז ד), וגם יכולתי ליצר הרע כמ"ש (סוכה נ"ב ע"ב) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח, עיין שם. גם מ"ש על הפסוק (תהלים קיט צח) מאויבי תחכמני וגו', עיין שם היטב. והנה לעיל כתיב (משלי טו טז) טוב מעט ביראת ה' וגו', ועל זה אמר אורח חיים למעלה, ר"ל דלענין קניית אורח חיים צריך להיות היראה שלמעלה דהיינו יראה עילאה, והוא דוקא למשכיל כנ"ל, אבל למען סור משאול, די מטה יראה תתאה. או יאמר למען סור משאול, היראה שהיא רק למען סור משאול, היא מטה ר"ל נמוכה מאוד ותתאה. והנה מנהג ישראל להתפלל בעד נשמות המציא מנוחה נכונה על כנפי השכינה. להבין הדיוק מנוחה נכונה, כי אית נייחא מעונש הרשעים מכף הקלע ומז' מדורי גהינם, אבל אין זה עדיין מנוחה נכונה עד שנצרר בצרור החיים את ה', והיינו המציא מנוחה נכונה על כנפי השכינה. וזה שאמר הכתוב אלה תולדות נח, ר"ל מאן דאית ליה רק יראה תתאה בכדי דתהוי ליה נייחא מכף הקלע ויסורי גהינם, נח, ר"ל שזה מוליד ופועל דאית ליה נייחא אבל לא נכונה עדיין, רק איש צדיק תמים היה בדורותיו, ר"ל מי שהוא צדיק תמים בלי חסרון, דאין חסרון בעבודת הבורא יותר מזה שעובד מיראת עונש שנקרא רק עובד את עצמו, אז את האלקים התהלך נח, דהיינו נייחא דיליה על כנפי השכינה, והבן.