חסידות על בראשית מא:מ

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (בראשית מא):

ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.

לכולם נתן לאיש וכו' לבנימין וכו' וחמש חליפות שמלות (בראשית מה, כב). ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז.) אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו אלא רמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני אחשורוש בחמשה מלבושים כמו שכתוב (אסתר ח, טו) ומרדכי יצא וכו'. ונראה בסייעתא דשמיא ליתן טעם ושבח לדברי חכמינו ז"ל דברוח קדשם רמזו לבנימין נס מרדכי כי יוסף ובנימין מאם אחת היו והראה לו שמקרה אחד יקרה לשניהם כמו דיוסף נתעלה על ידי חלום שחלם לפרעה כן מרדכי שיצא מבנימין נתעלה על ידי חלום כמאמר רבותינו בתרגום ובמדרש (אסתר רבה י) דבלילה ההוא נדדה שנת המלך, שחלם לו שהמן רצה להורגו ועל ידי כן נתמלא עליו חמה וצוה אותו להלביש את מרדכי ולהוליכו ברחוב העיר וכמו שיוסף היה אף על פי כן תחת רשות פרעה כפירוש רש"י בפסוק (בראשית מא, מ) רק הכסא אגדל ממך, כמו כן מרדכי שיצא מבנימין אף על פי שנתעלה היה תחת רשות אחשורוש כמאמר חכמינו ז"ל (מגילה יד.) הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן עיין שם. זהו כוונת רבותינו ז"ל שרמז לבנימין במה שנתן חמש חליפות שמלות, שמרדכי שיצא מזרעו שוה לו. מעתה נראה לי, דכל מעשי שבטי יה הקדושים והטהורים סימן טוב לבנים ויוסף רמז לגאולת מרדכי וישראל מהמן הרשע כו', כמו כן שמעון ולוי בהריגתם לשכם רמזו גאולת חנוכה מאומה הרשעה דממש דומה לו דכמו דגבי שכם היה קצת על ידי מלחמה של שמעון ולוי וישועת ה' עזר להם, כמו כן בחנוכה היה על ידי מלחמה של חשמונאי ובניו והשם יתברך עזר להם למסור גבורים ביד חלשים כו'. מה שאין כן בפורים לא היה שום סיוע התחתונים. ולהכי בחנוכה דהיה על ידי מעשה דשמעון ולוי בשכם שהם גרמו בשכם לפעול שיהיה לבניהם ישועה כדומה לשכם לכן היה בחנוכה הנס על ידי חשמונאי ובניו דהיו כהנים שבאו משבט לוי דכן בשכם היה לוי הלוחם וגם כן במלחמת חנוכה היה אחד מבני מתתיהו שמו שמעון כנזכר בספר יוסיפון, שהיה כובש המלחמה על ידי שמעון כמו בשכם. ומעתה יאיר עינינו בתורתו זהו שאמר יעקב (בראשית מט, ו) שמעון ולוי וכו' וברצונם עקרו שור, רמז שבאותו מעשה שכם עשו פעולה לעקור שור כמאמרם ז"ל (ירושלמי חגיגה ב, ב) שרצו היונים שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל, הם עקרו לזה שלא יצטרכו לכתוב על קרן שור זהו עקרו שור, מחמת שפעלו לבניהם שחשמונאי ובניו ינצחו היונים. ואמר בקהלם אל תחד כבודי, על פי דכתב הרמב"ן ז"ל דחשמונאי ובניו מה שנקמו מה טוב עשו, אפס במה שנטלו המלוכה לעצמם לא נכון כן, כי המלוכה ליהודה ניתנה לבד עיין שם. וכבוד נקרא על שם מלכות שלמלך יאה כבוד ועוז. ובקהלם אל תחד כבודי, שכבודי לא יתיחס עם כבודם, דהיינו המלכות שנטלו חשמונאי דנקרא כבוד על ידי רשימת שמעון ולוי בשכם כנ"ל, כי איננו חפץ בזה שיטול מלכות רק יהודה. ועיין בפירוש רש"י שפירש פסוק בסודם אל תבא כו', במעשה שכם: