יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃
בעל שם טוב
ובזה יובן ויגש אליו יהודה הודאה ושבח לו יתברך שמו, ויאמר בי אדוני, כי כל צער הוא בתוך שם זה, וכאשר יגיש אליו הודאה ושבח כנ"ל נתבטל הצער, ודפח"ח:
(תוי"י ר"פ ויחי)
(תוי"י ר"פ ויחי)
קדושת לוי
יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח). עיין תפלת אליהו לית מחשבה תפיסה בך כלל. ולכאורה איך אנו אומרים בכל הברכות ברוך אתה בלשון נוכח הנה מבואר במשנת חסידים, כי מדת מלכות הוא המושג לנשמת ישראל בכח מצות ומעשים טובים שעושים ישראל ונמצא מוטל עלינו לעבדו ביראה ופחד כדי שיתגלה עלינו מלכותו יתברך וזהו יהודה, הוא מדת מלכות המושג לנשמת ישראל. וזה אתה, בלשון נוכח יודוך אחיך:
אגרא דכלה
יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט ח). יש לפרש דמורה על ענין המלוכה, כי כיון שנמשח האדם למלך על ישראל, הש"י משפיע לו החכמה כדי שיוכל לשפוט את ישראל, כמו שביקש שלמה מאת הש"י ונתת לעבדך לב שומע וכו' (מלכים א' ג ט), והבטיח לו הש"י חכמה וי"י נתן חכמה לשלמה (מלכים א' ה כו), וכן מבואר הענין בשאול ודוד, כיון שנמשחו למלכים נתרבה חכמתם, כיון שכל ישראל צריכים לו, מוכרח הוא להיות מקור כולל בחכמתו להיות משפיע לכל ישראל, אם כן התרבות חכמת המלך הוא בעבור ישראל, אם כן זה מיקרי שישראל נותנים לו החכמה, כיון שעל ידם ובשבילם הש"י משפיע לו חכמה, וכבר ידעת שהחכמה נקרא יו"ד מושכל ראשון נקודה. וז"ש אבינו יעקב ליהודא רמז המלכות, יהודא אתה יודוך אחיך, רצ"ל כל אחיך יגרמו לך השפעות היו"ד דחכמה, כי המלוכה שלך ויהיה לך חכמה מקור כולל לכל נשמות ישראל, הבן ותתבונן בזה י"י בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), אבא יסד ברתא (עיין זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב):