אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עירה [עִיר֔וֹ] וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סותה [סוּתֽוֹ׃]
ליקוטי מוהר"ן
וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת לְאַכְפְּיָא סִטְרָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר תַּחַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (וַיחי רלח. ובזוהר בלק רז.): אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה – גֶּפֶן דָּא כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים פ׳:ט״ו): וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר.
שפת אמת
בפסוק אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו כבס ביין לבושו. דאחז"ל כנ"י נק' גפן שאינה מקבלת הרכבה ממין אחר כו'. פי' נקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר אינו מתחלף כלל והיא נקראת גפן. וזה נתן הקב"ה להיות בטבע נפש הישראלי. וכן מדות טובות שבישראל נק' שורקה כמ"ש ואנכי נטעתיך שורק. אך עבודת האדם לקשר כל התעוררות שבו לזאת הנקודה. וז"ש אוסרי לגפן עירה. פי' התעוררות כל נפש האדם. לשעבד הגוף להנשמה. וכן המדות צריך האדם לקיים אותם ע"פ התורה כמ"ש במ"א שלא יהי' תיקון המדות כדי ליישר עצמו באשר הוא מבין שהם עדות לחכמת האדם. רק כדי להיות כלי מוכן לעבודתו ית'. כי התורה שוכנת בגוף מתוקן. ואם הכוונה כן מתקיים לעד. כי התורה נק' עוז. שכל דבר שנעשה בצירוף התורה ולשמה. מתקיימת. וז"ש לשורקה בני אתונו מלשון איתן שהתורה נק' עוז כנ"ל. כבס ביין לבושו. הוא תיקון מעשים הגשמיים אשר הם כמו מלבוש וקישוטין להגוף כשהם נעשין בטהרה:
אגרא דכלה
מדרש שם (שמו"ר פ"א י"ג) שפרה. שהיתה משפרת את התינוק וכו'. מדה כנגד מדה זכתה ויצאו ממנה הכהנים המשפרים את ישראל מלכלוך חטאתם שמכפרים עליהם בקרבנות: שם (שמו"ר פ"א י"ג) פועה. שהיתה נופעת יין וכו'. מדה כנגד מדה זכתה ויצאה ממנה מלכות בית דוד, נאמר בו (בראשית מט יא) אסרי לגפן עירה וכו' כבס ביין לבושו וכו': שם (שמו"ר פ"א י"ג) שפרה. שפרו ורבו וכו'. מדה כנגד מדה זכתה ויצאו ממנה הכהנים המכפרים בקרבנות סוטה, ואם טהורה היא ונקתה ונזרעה ממנו זרע (במדבר ה כו), ומכפרים בקרבנות זבים וזבות המצורעים האסורים לבתיהם בטומאתם: שם (שמו"ר פ"א י"ג) פועה. שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים וכו'. זכתה ויצאה ממנו מלכות המשיח שיחיה את ישראל אחר שיאמרו כל האומות אבדה תקותם ח"ו, אז יבוא ויגאלנו: שם (שמו"ר פ"א י"ג) שפרה. ששפרו מעשיה לפני אלקים. רצ"ל שלא עשתה מפני הכבוד וכיוצא רק כוונתה לאלקים, זכתה ויצאו ממנה הכהנים מביאים הקרבנות לשמו ית' דוקא, כי הזבח נפסל במחשבה: שם (שמו"ר פ"א י"ג) פועה. שהופיעה את ישראל לאלקים. רצ"ל האירה פניהם ללמדם דעת לבל יתבטלו ממצותיו מיראת פרעה כמו שהיא לא חששה ליראתו, זכתה ויצא ממנה משיח ולו יקהת עמים (בראשית מט י) וליה ישתמעון עממיא: פועה. שהופיעה פניה כנגד פרעה וכו' (שמו"ר פ"א י"ג). מדה כנגד מדה מלך המשיח ובן דוד יתן לפניו גוים ומלכים ירד (ישעיה מא ב): שפרה. שהיתה משפרת על דבר בתה וכו' (שמו"ר פ"א י"ג). יצא ממנה הכהנים אשר היו מפייסים את המלכות בעת ששלטו, כעין שמעון הצדיק לאלכסנדר (יומא ס"ט ע"א), ועזרא לכורש: שפרה. שהעמידה וכו' (שמו"ר פ"א י"ג). כל המקיים נפש וכו' (ב"ב י"א ע"א), והנה הם קיימו כמה וכמה נפשות, זכתה ויצאו ממנה הכהנים אשר הנפש החוטאת היא וכו' (יחזקאל יח כ, עיין ירושלמי מכות פ"ב ה"ו), והם מכפרים ומקיימים אותם: