חסידות על בראשית מט:יט

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב (בראשית מט, יט). יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (שבת קנא:) כל המרחם על הבריות כו', על ידי זה מעורר חסדים למעלה וזהו מרחמים עליו מן השמים. והנה גד מורה על חסד כמאמר חכמינו ז"ל (שם קד.) גימ"ל דל"ת גמול דלים. והנה האדם העושה חסד ומעלה על מחשבתו בכדי שיושפע עליו חסדים למעלה אז הוא מצפה לתשלום שכר והקדוש ברוך הוא לטובת עמו ישראל בשעה שאדם עושה חסד עם חבירו אז נשכח ממנו השכר. וזהו הרמז בפסוק גד, הוא גומל דלים בשעה שעושה החסד. יגוד עקב, מלשון (דניאל ד, יא) גודו אילנא יגוד עקב הוא השכר מלשון (דברים ז, יב) והיה עקב תשמעון. ועיין בתרגום אונקלוס חלף דתקבלון. וזהו יגוד עקב, ישכח מלבו השכר:

והוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר וכו' ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי וכו' (בראשית כא, כה-כו). הכלל הוא, שהצדיק מוכיח את הרשע שלא יעשה נגד הקדוש ברוך הוא ונגד התורה. והנה בכאן הוכיח את אבימלך אשר גזלו עבדיו ואמר לו שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו ונתן לו תורת אמת וכתיב בתורה שאסור לגזול. ויש עוד בחינה כשהצדיק מוכיח את הרשע אזי אלו אותיות שהצדיק המוכיח מוציא מפיו מאירים לעיני רשע ואז הרשע יכול לחזור בתשובה כאשר זוכה שאותיות הצדיק עושים רושם אצלו ומאירים לפניו אז בקל יכול הרשע לעשות תשובה. והנה הקדוש ברוך הוא נקרא מי וכן מבואר. ולכן אמר פרעה הרשע מי ה'. וזהו שהשיב אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, וגם הקדוש ברוך הוא נקרא זה כמאמר הכתוב (שמות טו, ב) זה אלי, וגם פסוק (ישעיה כה, ט) זה ה' קוינו לו. והשיב שלא ידע שיש בורא עולם רק מחמת ידיעתו של אברהם שהוכיח אותו להודיע לו, וגם אתה הוא אותיות התורה מא' ועד תי"ו היוצאים מה' מוצאות הפה וזה אתה לא הגדת לי, לשון מזל העליון השופע עלינו ומאיר על האדם מלשון גד גדוד וגו' (בראשית מט, יט) כלומר עדיין האותיות לא האירו מול פני למען לשוב בתשובה עד עתה שעתה בתוכחה שלך האירו האותיות לפני. וגם אנכי לא שמעתי, אנכי הוא התורה, כי בראשון שמעו ישראל אנכי מהתורה. וזהו שאמר בלתי היום, קאי אשלשה בחינות, כלומר שאלו שלשה בחינות היום השיג בתוכחה שהוכיח אברהם אותו ודו"ק:

יש להתבונן השינוי לטובה אשר במקראי קדש הללו, בכולם כתיב אלה משפחות פלוני, חוץ גד ואשר אפרים כתיב משפחות בני פלוני, ובבנימין כתיב (במדבר כו מא) אלה בני בנימין למשפחות. והנראה דהנה כתב הטור שעשו להם המנהג הזה במצרים להיקראות כל אחד בייחוס המשפחה, בכדי שלא יתערבו בגוים, ושמו להם לראש כל אחד את ראש היחוס ממשפחתו. והנראה לפי זה כי יש מהם שלא נחלקו למשפחות, כל זמן שהיה ראש השבט בעצמו קיים, לא היו מתייחסים רק אחר ראש השבט, ויש מהם שבעוד ראש השבט קיים, עם כל זה כבר התחילו להתייחס אחר ראש משפחתם. והנה כל אילו שנחלקו למשפחות בעוד ראש השבט קיים, נאמר בהם אלה משפחות פלוני, שבעודו בחיים כבר נחלקו למשפחות, אבל גד אפרים אשר לא נחלקו למשפחות בעוד ראש השבט קיים, רק היו מתייחסים אחר ראש השבט, רק אחר פטירת השבט נתייחסו ונחלקו למשפחות, על כן נאמר בהם משפחות בני פלוני ולא משפחות פלוני, כי לא היה קיים אז בחילוק המשפחות, ונראה שלא רצו באילו הג' שבטים להיקראות על שם יחוס המשפחה, רק על שם ראש השבט בעוד השבט קיים, כי אלו הג' ברכם יעקב ומשה בריבוי, אפרים אמר יעקב וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח יט), ומשה אמר והם רבבות אפרים וכו' (דברים לג יז). גד אמר יעקב גד גדוד יגודנו (בראשית מט יט), לשון גדודים רבים, ומשה אמר ברוך מרחיב גד (דברים לג כ). אשר אמר משה ברוך מבנים אשר (דברים לג כד). ועל כן להיות אלו הג' נתברכו בריבוי, לא רצו להתחלק למשפחות, כי יותר יוכר הריבוי בהתייחס כולם אחר שם אחד, נ"ל. ובבנימין שאמר בו אלה בני בנימין למשפחותם, הנראה כי הגם שנתחלקו למשפחות, עם כל זה נתייחסו גם אחר בנימין, והיו מתייחסים למשל שופמי בנימיני חופמי בנימיני, והנראה שעשו כזאת שלא לבטל שם העיקר, להיות יעקב בעצמו קראו זה השם (בראשית לה יח), מה שאין כן אינך האמהות קראו להן שמות, ולכבוד יעקב עשו זה, וגם כי אמו קראתו בן אוני ויעקב רצה לתקן וקראו בנימין, על כן רצו גם בניו לתקן וייחסו לעצמם השם בנימין. וז"ש אלה בני בנימין למשפחותם, רצ"ל אל שם המשפחות נתייחס גם כן בני בנימין, כתבתי כל זה מדעתי והש"י יודע האמת: