כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
פרי צדיק
ויהי מקץ שנתים ימים. במד"ר ובזוה"ק פתחו פר' זו בפ' קץ שם לחשך וגו' וא' במד"ר שכ"ז שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכ' אבן אפל וצלמות נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפלה כו'. הענין שמקודם היה יוסף בבור עשר שנים (כמ"ש שמו"ר פ' ז) ובכ"מ מספר עשר מורה על מספר שלם ע"ס. והיינו שתיקן בחינתו בכל העשר מדות. ואח"כ הי' עוד ב' שנים ואמרו בב"ר ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים. ובודאי לא בטח יוסף ח"ו בשר המשקים והרי דרשו אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. רק מפני שראה ברוה"ק שישועתו עתידה לבא ע"י שר המשקים וכמו שהיה באמת בסוף ע"כ א"ל כי אם זכרתני וגו'. אך זהו עוד נגיעה לעצמו וזהו בא ע"י עטיו של נחש שהכניס באדם להרגיש הנאת הגוף וזה נחשב למדרגת יוסף הצדיק לחטא שבאמת לפי מדתו היה לו להניח להש"י שבודאי יגמור בעדו לטובה בלא השתדלותו ואי' (שבת נה:) ד' מתו בעטיו של נחש כו' וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא דכ' בת נחש וכו' בת מי שמת בעטיו של נחש כו' וקרי ליה נחש והוא עפמ"ש (מד"ר ר"פ תזריע) הן בעוון חוללתי בעוון מלא (כ"ה גיר' ילקוט תהלים) אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד א' מעון כו' וזה עטיו של נחש שהכניס הנחש באדה"ר שירגיש הנאת עצמו. וע"כ אחר שבירר יוסף הצדיק א"ע בכל המדות היה לו עסק עוד לברר א"ע בענין עטיו של נחש ואחר שבירר א"ע בב' המדרגות וזכה להיות קץ שם לחשך שנעקר יצה"ר מלבו. מ"מ היה לו עוד עסק בעולם שהרי חי אח"כ פ' שנה. וכל שאין לו שום עסק כשנשלם לגמרי אין לו חיים בעוה"ז כדש"נ לא אוכל עוד לצאת ולבא. אבל כל שיש לו עסק עוד אף שחי שלא ביצה"ר מ"מ יש לו חיים בעוה"ז כמו שמצינו ביעקב אע"ה דכ' ויחי יעקב ואי' (סא"ר פ' ה) שזכה לחיים שלא בצער ושלא ביצה"ר. ומלמדנו בפר' זו שעיקר עסק האדם להיות קץ שם לחשך לשרש את היצה"ר מלבו. ואח"כ יש לו עוד עסק לתקן עטיו של נחש שהוא הנגיעה להנאת עצמו. ועיקר התיקון ע"י התורה שנקרא עץ החיים כמ"ש (ריש סא"ר) אין עץ החיים אלא תורה. ובזוה"ק פ' זו (ר"ב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. והנה כבר אמרנו במ"ש בתקו"ז (תיקון כד) וכן בתיקוני זוה"ח בענין עה"ד טו"ר חד אמר חטה היה וח"א גפן וכלא קשוט שבע מינין אינון וכו' ולכאורה האיך יתכן שכולם אמת בדבר מחלוקת במציאות ואמרנו דכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. והיינו שהפנימיות שבכל עצי הגן היה עץ החיים ועה"ד טו"ר וניתן כח זה בהם שאם היה טועם מעץ החיים תחלה היה מרגיש באכילתו מכל פרי הגן טעם עץ החיים לכו לחמו בלחמי שהוא תורה. וכיון שטעם מעץ הדעת נעשה הערבוב וטעם בכל אכילתו מעץ הדעת טו"ר. והיינו מה שהרגיש הנאת עצמו שהוא עטיו של נחש. (ונת' בראשית מא' ח) והנה אחר הקלקול כ' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ויש להבין מה יזיק שיאכל מעץ החיים ויחיה לעולם. ובפרט לפי מ"ש בתדב"א דעץ החיים הוא תורה יאכל מהתורה ויתקן הקלקול. אך הוא עפמ"ש (ב"ר פ' כא) ועתה אין ועתה אלא תשובה והוא אומר פן ואין פן אלא לאו. והיינו שפתח לו השי"ת פתח של תשובה ולא רצה לשוב ואמר השי"ת פן בהסתת הנחש ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. וע"ד מ"ש בס' דברי מנחם מהרה"ק מרומנוב עה"פ וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. שבכל המעשים שהיה רצון השי"ת היו אבריו של אאע"ה עושין מעצמם מרוב הזר זות וכן היה בכל מעשה העקידה זולת במעשה לקיחת המאכלת שלא היה ברצונו ית' שלא רצה לשוחטו לכן לא רצו ידיו של אאע"ה ליקח. רק אאע"ה חשד א"ע שמא הוא מהסתת ועצלות היצה"ר וע"כ כ' וישלח את ידו בכח ליקח את המאכלת עכ"ד. וכן כאן כתיב פן ישלח ידו היינו בכח שלא ברעותא דלבא רק ע"י הסתת הנחש והיצה"ר וזש"נ ולקח גם מעץ החיים גם דייקא שלא ישליך מעשיו הרעים. ויהיה עץ החיים טפל ואז יזיק מה שיאכל מעץ החיים ועדמש"נ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' וכשלומד ד"ת ואינו מתקן מעשיו קודם להיות סור מרע. ע"י הד"ת מוסיף כח בקליפה וכמ"ש (שבת פח:) למשמאילים בה סמא דמותא. וזהו כשלומד ע"י הסתת הנחש והיצה"ר. ואחר שזוכה לשרש אחר היצה"ר יש להאדם עוד עסק בתיקון עטיו של נחש. ומקץ שנתים ימים כשמברר עצמו בב' בחי' זוכה לחיים שלא ביצה"ר ומ"מ יש לו עסק בעוה"ז. והוא דב' מורה שנעשה חזקה דבתרי זמני נמי מצינו בתורה דכ' פן ימות גם הוא כאחיו. והוא פלוגתא דתנאי (יבמות סד:) אי בתרי זמני הוה חזקה או דוקא בתלתא זמני. ואלו ואלו דא"ח שגם בב' זמני אתחזק וכמו שמצינו (יומא פו:) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה כו' נעשית לו כהיתר ומדה טובה מרובה. וכשמברר א"ע בב' בחי' מקץ שנתים ימים אז קץ שם לחשך שבטוח הוא מהיצה"ר שלא ישלוט בו. אך מ"מ יש לו עסק בעוה"ז עד שיברר א"ע בבחינה ג' ואז הוה חזקה והוא נשלם מכל וכל ואין לו שום עסק בעוה"ז כמ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ומקץ שנתים ימים מורה שנעקר יצה"ר מלבו ומ"מ היה לו עסק בעוה"ז כמו שראינו ביוסף שחי אח"כ פ' שנה. וכשנעקר יצה"ר אין אופל וצלמות שזה גרם הנחש. ואכילת שבת מסטרא דעץ החיים והם תיקון לפגם הנחש שהיה באכילה. והיונים רצו להשכיחם תורתך שכן אותיות החש"ך הוא שכח"ה ובב"ר נדרש וחושך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל שכל הגזירות שלהם היה לבטל ד"ת. וע"י כהניך הקדושים זכו לאור שהוא בחי' זכור אתר דלית ליה שכחה ולא קיימא ביה שכחה כמ"ש בזה"ק (ח"ב צב ב):
ישמח משה
עוד במדרש (ב"ר פ"ט ג') אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ ה), זה יוסף, ולא פנה אל רהבים על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני (בראשית מ יד), ניתוסף לו שתי שנים. ר' יודן אומר המון רובי רברבי' שהם שטים אחרי כזב, אוי לו למי שהוא בוטח בהם. וכבר תמהו דאדרבה יוסף פנה אל רהבים, ועיין בידי משה דגרס אשרי האיש אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, זה יוסף כך צריך לומר, ור"ל אשרי אשרי האיש שלא עשה כמו יוסף וגו'. והנה מלבד שאין זה דרך לשון המדרש, קשה גם כן מ"ש ולא פנה אל רהבים, דבשלמא אי נימא דקאי על יוסף, שפיר דנקט רהבים דהיינו מצרים דמעשה שהיה כך היה, אבל אי נימא דקאי על שלא יפנה האדם לרהבים והיא אזהרה לכל אדם, מ"ש רהבים דנקט. ועוד ראיה ברורה כי אשר שם ולא פנה, ודאי לשון עבר הוא ולא לשון הוה, אלא ודאי דקאי על יוסף, אם כן הדרא קושיא לדוכתיה. והנ"ל כי יש לדקדק במדרש הנ"ל שכתב על ידי שאמר לשר המשקים וכו', והלא עיקר הבטחון בלב, כמ"ש (תהלים קיב ז) נכון לבו בטוח בה', וכן (תהלים כח ז) בו בטח לבי ונעזרתי. אך הענין הוא, כי באמת אלו היה יוסף בוטח בשר המשקים לא היה נעזר, כי היה כבר בכלל ארור הגבר וגו' (ירמיה יז ה). אך יתבאר על פי מה ששמעתי בשם המגיד מהרי"מ זצוק"ל על הפסוק (בראשית מ יג) ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו, על פי הגמרא (גיטין ו' ע"ב) זבוב מצא וכו', ועל פי הגמרא (מגילה י"ג ע"ב) הקציף השי"ת אדון על עבדו לעשות רצון צדיק, עד כאן דבריו. ולפי זה הבין יוסף כי מה' היה כדי שיהיה לו הצלה, והיינו דאמר לשר המשקים כי אם זכרתני, על כרחך והזכרתני, והבן. ונמצא לפי זה בטחונו היה בהשי"ת, ובאמת לא פנה אל רהבים, רק שהבין שהשי"ת עושה שליחותו על ידי שר המשקים, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו (שמו"ר י' א'), רק בזה אשתבש דלא היה לו לומר דבר זה לשר המשקים, כי אם מה' הוא ממילא יזכרנו על כרחו. ועל פי זה מבואר אשרי הגבר וגו', כי לכך נעזר כי בה' בטח לבו ולא פנה אל רהבים, רק שה' רוצה לעשות שליחותו על ידו ולכך נעזר, ועל ידי שאמר דייקא ניתוסף לו וכו', והבן.
תולדות יעקב יוסף
הגם דלפי' מוהרשא' שם מבואר ק' זו דלק"מ וז"ל שהתורה אינה רק שער ליכנס ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים כן פי' רשי' בפ' בא לו עכ"ל א"כ מבואר ק' הנ"ל אבל לא ירדתי לסוף דעתו אם התורה הוא שער ליכנס ליראת שמים א"כ ראוי שתקדים התורה ואח"כ יכנס ליראת שמי' ואיך כ' לכך צריך שתקדי' לו יראת שמים וגם לרשי' שפי' כך ק' ג"כ וכדי לתרץ ק' זו נעורר עוד קושי' על הש"ס פ"ה דברכות אר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה מה ה' אלדיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלדיך אטו יראה מלתא זוטרתי היא והא כ' יראת ה' אוצרו ומשני אין לגבי דמשה זוטרתי משל וכו' והקו' מפורסמת הא משה אמר זה לישראל והדרא קו' הא להם אינו זוטרתי וכבר בארתי מזה במ"א יעו"ש.