זֶ֚רַע יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֔וֹ בְּנֵ֥י יַעֲקֹ֖ב בְּחִירָֽיו׃
ישמח משה
והנה משה אמר לו כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי, כונתו הגם שאלקי עולם ה' אלקי כל הארץ, מכל מקום אינו מיחד שמו רק על זרע ישראל עבדו בני יעקב בחירו (דברי הימים א' טז יג), כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט), אבל רשע זה מסופק היה אם אמת יהגה חכו, וגם אם אמת היא, חשב שאיזה כח רוחני שאין לו עם ואין מלך בלא עם, רוצה ליקח לו עם זו ולהיות להם לאלקים, כיון שנתרבו עכשיו עם חדש מה שלא היה אומה בפני עצמו עד עכשיו, דהא קורא עצמו אלקי ישראל, והוא שם חדש שנתהוה להאומה בארצו מחמת הריבוי, דמקודם לא היה אומה בפני עצמו, ואם כן כיון שנתהוו לאומה בארצו, והוא התחיל לשעבד בהם תיכף, הרי בהפקר כל הקודם זכה. וזה תשובתו מי ה' אשר אשמע וגו', וכמבואר במדרש (תנחומא וארא סי' ה') חיפשתי בכל דפתראות של אלקות עיין שם, וגם אם אמת הוא את ישראל דייקא לא אשלח, כיון ששם זה נתהוה בארצו הרי זכיתי קודם לו. והשיב לו משה ה' אלקי העברים וגו', ר"ל גם בהיותם נקראים רק עברים, גם כן היה אלקיהם שהם מיוחדים לו והבן, ואם כן אף אם יקחם ממך אין עול, ומכל מקום לא רצה רק שנלך דרך שלשת ימים, ולא יצא דבר שקר מפיו ח"ו כי בכלל מאתים מנה (ב"ק ע"ד ע"א), ובכלל מהלך רב יש מהלך קטן, וגם נזבחה אמר אמת, שבודאי היו זובחין קרבנות, ולא אמר נזבחה שם, שמשמעו ששם אחר מהלך שלשה ימים נזבח.