חסידות על דברי הימים א טז:כז

ועיין בעיר גיבורים פרשת תבוא מה שפירש על המשנה (ביכורים פ"ג מ"ב) כיצד מעלין את הביכורים עיין שם, הגם שאינה שנויה כלשון המשנה ממש, אין לדקדק בזה דהוא רק אסמכתא בעלמא להסמיך רמז מוסר עליו ולא פירוש. ואענה גם אני חלקי בזה להסמיך רמז מוסר על המשנה הנ"ל כפי שהוא שנוי במשנה בשם, וזה לשון המשנה שם: כיצד מעלין את הבכורים, כל עירות שבמעמד מתכנסין לעיר המעמד, ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים היה הממונה אמר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כי ביכורים רומז לימי הבחרות כמ"ש לעיל שאז מרבה לחטא, וצריך להעלות הבחרות מהטומאה אל הקדושה ולעשות מזדונות זכיות, ואמר כיצד מעלין, על זה אמר מתכנסין כל העירות שבמעמד לעיר המעמד, עיין בלשון המשנה שם, ולדרך עיר גבורים לא יתכן. ולדרכי יתכן, בהקדים מה שפירש ביערות דבש על אמרם (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', כי אית בתי בראי ואית בתי גוואי, ובחינת בתי בראי הוד והדר עוז וחדוה (דברי הימים א' טז כז), ובחינת בתי גוואי המשל ופחד (איוב כה ב) בחינת עמידה שרפים עומדים (ישעיה ו ב), ובבתי בראי בחינת טיסה ועיפה. והנה צדיקים עובדים בשמחה בבחינת בתי בראי עם חיות הקודש, ודי להם יקר וגדולה ולא עביד קוב"ה ניסא למיגנא להכניסם בבתי גוואי, מה שאין כן לבעלי תשובה לשמחה מה זו עושה, ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), אין לו מקום בבתי בראי רק בבתי גוואי, ואיך יכנס לבתי גוואי בלי דרך בתי בראי, כי לטרקלין נכנס דרך הפרוזדור (אבות פ"ד מט"ז), על כן חותר חתירה כו' (עיין סנהדרין ק"ג ע"א), אבל צדיק גמור אין צריך לזה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא, על כן במקום שבעלי תשובה עומדין כו', עד כאן דבריו וש"י. ולדעתי משום זה נקראו הבעלי תשובה אנשי מעמד, שהם בבחינת עמידה. והנה מצאנו ראינו בספרים קדושים מגדילים מעלת התבודדות, ובפרט שבעת שיתבודד בינו לבין קונו וישים אל לבו היטב היטב גדולת מלך מלכי המלכים ושפלות עצמו, ואיך שהטיב לו ית"ש ומטיב לו בכל עת, וגודל מריו בזמן הטבה ובהטובה עצמו ולפניו ית"ש, ויקרע לבבו בשנים עשר קרעים וישבור רוחו בקרבו, וידכה ישוח ויתחרט בחרטה גדולה עד מאד ויזעק מרה על פשעיו אשר עבר וחטאיו אשר גבר, ויתוודה בכל לב ויבקש מחילה וסליחה, ויעזוב עזיבה גמורה באמת ויעיד על עצמו מי שאמר והיה העולם ב"ה וב"ש שלא ישוב עוד לתעתועים. וז"ש כל העיירות, (היינו בני אדם כמו שדרשו (נדרים ל"ב ע"ב) עיר קטנה (קהלת ט יד) זה הגוף) שבמעמד מתכנסין לעיר, המעמד היינו בבכי יגון ואנחה ששורשו במקום עמידה, ולשם באים ולנין ברחובה של עיר, היינו שאחר ששבין על העבר עוסקין בתורה לשמה, ומרבין חבילות חבילות מצות כנגד חבילות עבירות שעשו (עיין ויק"ר פכ"א ה'), ובזה עוסקין יומם ולילה תמיד לא יחשו. והיינו ולנין ברחובה של עיר, היינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על דרך ברחובת תתן קולה (משלי א כ). והנה רבינו יונה בשערי תשובה כתב העצה היעוצה לבעל תשובה, שלא ישיב תיכף בפרטי פרטות על כל חטא וחטא כי יקוץ בו, רק ישוב דרך כלל וישתמש בתורה ומצות זמן זמנים טובא, עד שיעשה אצלו טבע מוטבע, אחר כך יפקח עינו כי יאיר לו התורה הקדושה על מה שפגם מכבר, ואז יתחיל לתקן מה שפגם בפרטי הפרטיות, עד כאן קצת מדברי רבינו יונה ותוספת מרובה משלי בס"ד, וביני ביני ישים לו ציונים בנפשו ובמחשבתו על מה שעבר לתקן לעת מועד, ולדעתי לזה רמז הנביא (ירמיה ל"א ל"א) הציבי לך ציונים שיתי לבך דרך הלכת. ועל פי זה יתבאר, כי עד עתה בחושך הלך, עד שנשתרש בתורה והמאור שבה מחזירתו למוטב, ואז מאיר לו השחר, על דרך אמרם ז"ל האיר לו השחר, ניצול מכולם ואז למשכים לתשובה, כמו שפירשו וישכם אברהם בבוקר (בראשית כב ג), אומר, כי עד עתה לא דבר רק מהתשובה דרך כללות, כי כל זמן שלא האיר לו אינו יודע האיך לתקן בפרטיות, והיינו ולמשכים, רק אחר (עלות השחר) שאז מתחיל שעת השכמה כמו דקיימא לן (ברכות ח' ע"ב) לענין קריאת שמע שחרית דאז מתחיל זמן קימה, וגם אז (שעת הכושר) להשכים לתשובה, היה הממונה חכם שבעיר רופא הנפשות אשר חולי הנפש באים אליו לרפאותו, ע"ז כשרואה שכבר נשתרש בתורה והאיר לו השחר, אז אומר קומי והתעוררו, כמו מפני שיבה תקום (ויקרא יט לב) לדברי הזוהר (ח"ג רכ"ז ע"ב), ונעלה ציון היינו מה שהציב ציונים אל ד' אלקינו ולעשות מזדונות זכיות.

ו וּלְהַדְרַת־פָּנִים הַנַּ"ל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶלָּא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, בִּבְחִינַת (דברי הימים א ט״ז:כ״ז): "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו", כְּשֶׁ"עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ", שֶׁהוּא בְּרִית, הַנִּקְרָא בֹּעַז, וְהוּא חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא.

ויהי ביום כלות משה להקים וגו' (במדבר ז א). במדרש רבה (במ"ר פי"ב א') א"ר יהודא ב"ר סימון בשעה שהוקם את המשכן, נכנס משה בתוכו ושמע קול הדר, קול נאה, קול משובח, ואמר אשמעה מה ידבר האל ד' (תהלים פה ט-י), ולמה מפני שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקב"ה לבין ישראל מפני העגל, ואמר לו הקב"ה משה שלום אני מדבר, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, באותו שעה שמח משה ואמר (תהלים פה י) אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר ר' יהושע בן לוי מה לנו לספר תהילים, שהרי אין הפרשה חסר כלום, מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, עד כאן המדרש (הובא בעקידה סדר זה). ויש לדקדק במדרש הנ"ל מה כונת השאלה ששואל המדרש ולמה, הלא ודאי כיון שאמר משה אשמעה מה ידבר האל ד', שמע מינה שהיה לו איזה ידיעה נכונה שהוא קולו של הקב"ה, והיה משתוקק לשמוע דבורו ית"ש, אם כן מה זו שאלה ולמה. ואי כונת המדרש ששואל ולמה, רצונו לומר למה אמר כך אשמעה מה ידבר האל, פירוש מנין ידע שקולו של הקב"ה שיערב לבו ולומר האל ד', אם כן במה יתיישב במה דאמר מפני שעד שלא הוקם המשכן וכו'. ועוד יש לדקדק במה דאמר משה אך קרוב ליראיו ישעו, דמה שייכות לאלו הדברים לכאן, רק סיפא דקרא לשכון כבוד בארצינו שייך לכאן. והנ"ל בזה על פי אמרם כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א ט״ז:כ״ז), וכתיב המשל ופחד עמו (איוב כה ב). ומשני לא קשיא, כאן בבתי בראי, כאן בבתי גוואי (עיין חגיגה ה':) הוד והדר לפניו דייקא, והמשל ופחד עמו דייקא, עד כאן. וביארתי בדרושים דהמשכן דוגמת בתי גוואי, וחצר המשכן דוגמת בתי בראי, וכן בבית עולמים לפני ולפנים דוגמת בתי גוואי, וחוצה לו דוגמת בתי בראי. ועל פי זה ביארתי (בפרשת תשא) הפסוק (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וגו', עיין שם. ובהקדים עוד דנ"ל לפרש הפסוק (תהלים כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות. על פי מ"ש לפרש המדרש (ריש פרשת וירא, ב"ר פמ"ח א') הדא הוא דכתיב (תהלים יח לו) ותתן לי מגן ישעך. והמורם מן פירוש המדרש הנ"ל, דמה שנתכנה למעלה ישיבה, אינו רק למלך מלכי המלכים, והיינו בבתי גוואי דשם שכינת עזו ובחינת עמידה, כמו שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים, ואין ישיבה רק למלך מלכי המלכים ית"ש יש ישיבה, דהיינו תואר רוחני שנקרא למעלה ישיבה, ודוגמתו למטה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (יומא כ"ה ע"א), ואף דעזרה הוי רק כמו חצר המשכן כנודע, מכל מקום נעשה דוגמא זו כאן, דלפני ולפנים אין רשות לכנס רק לכהן גדול ביום הכפורים, ורק בשעת עבודה. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (דברי הימים א י״ז:ט״ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו', (דברי הימים א' יז יז) וראיתני כתור אדם המעלה. כי נתבאר דאף בנאצלים כביכול אין ישיבה לבד מאדם קדמון, שהוא אדם דקדושה שהוא למעלה מכל שאר הנאצלים, דכמו שנאמר בו ית"ש יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), כך נאמר (יחזקאל א כו) ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, הרי שתוארו כיושב על הכסא. ומה שטעה אחר בחגיגה (דף ט"ו ע"א), היינו מפני שהיה ידוע לו דהוא מט"ט ולא אדם קדמון, דמה שאמרו אין ישיבה למעלה, היינו למטה מעולם אדם קדמון, ואחר היה למטה גם כן מאותו עולם, על כן טעה לומר ח"ו שתי רשויות יש. וראיה לדבר מהא דאיתא במסכת ברכות (דף ז' ע"א) ברבי ישמעאל בן אלישע ראיתי אכתריאל וכו' יושב על כסא רם ונשא. וכתב זקני מהרש"א ז"ל אכתריאל רומז לכתר עליון, (לידוע) [וידוע] דכתר עליון הוא כתר דאדם קדמון, והבן זה. והיינו וראיתני כתור אדם המעלה, אדם המעלה דייקא ר"ל אדם דלעילא כביכול, והשם טוב יכפר בעדי. והנה כל הנבראים אינם אומרים בבתי גוואי שירות ותשבחות מרוב הפחד כי המשל ופחד עמו, אך בתהלות ישראל שסנדלפון עושה ממנו כתר ומשביעו ועולה מעצמו, אם כן כשעולה מעצמו גם שם יכול לעלות, והבן כי היא סברא נכונה מאד. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל ואתה קדוש יושב, ר"ל שם שאתה קדוש יושב ולא זולתך יושב, והיינו בבתי גוואי כי שם שכינת עזו, שם מגיע תהילות ישראל, והבן כי נכון הוא מאד בס"ד.