וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם וַֽיַּעֲמִ֜ידוּ אֶת־בֵּ֧ית הָֽאֱלֹהִ֛ים עַל־מַתְכֻּנְתּ֖וֹ וַֽיְאַמְּצֻֽהוּ׃
ליקוטי מוהר"ן
צְדָקָה הִיא רְפוּאָה, בִּבְחִינַת (מלאכי ג׳:כ׳): צְדָקָה מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. זָקֵן – זֶה קָנָה חָכְמָה (קדושין לב), הוּא בְּחִינַת רְפוּאָה, בִּבְחִינַת (משלי י״ב:י״ח): לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. רָצוֹן הוּא בְּחִינַת רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס״א:א׳): ה' שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן. מְלֶאכֶת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הוּא רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ד"ה ב כד): וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם.